רמי לב –  החרזן החדש של הזמר הים-תיכוני? לא שמעתי על פועלו בעבר, אבל בואו נגיד שלפי "קרוב ללב" שפותח את החדש של חיים משה וגם כמה דברים בהמשך, אין על מה לרוץ לבשר. "חבקי אותי קרוב ללב/ כי את האישה שאני אוהב/ איתך בנצח באהבה/ להיות שלך אני נשבע".

דרישות הקבלה? גם תעודת גן ילדים תספיק.  ומה, חיים משה אתה לא משתעמם מהשירים האלה? לזמר נהדר כמוך מגיע יותר. צליל הפסנתר והמיתרים גם הטון הרומנטי של חיים איכשהו עושים מזה להיט סולאו שיכנס ככל  הנראה לתחומי הסלולאר.

הצירוף יוסי גיספן את שמעון בוסקילה מעניק למשה את המימד החפלאי ב-"שיכור  מאהבה", על האהובה שמדליקה וגם מכבה את השיכור מאהבה.  גם כאן הטקסט כך-כך שבלוני, כך כך ממחזר  (לאהוב אותך זה כמו להישרף באש… אני שיכור מאהבה כשאת איתי) שאני חושד במשה שהוא מראש מוותר על שבירת הראש בעניין המילים. למה לו לשבור הראש כשהלחן של בוסקילה והעיבודים (התוססים והשבלונים של ציקי ואריק זנתי) יעשו את העובדה.

מי שזוכר את פסטיבל סאן רמו, יקבל משהוו מרוחו ב"מהשנייה הראשונה" (עוזי חיטמן "ז"ל, לחן יווני עממי) האוהבים ידעו שרק המוות הוא שיפריד ביניהם.  והוא לחש את שמה כשהושיטה לו יד, מבוכת מבטה אותו הרגה. מה, היום עוד שרים כאלה סרנדות? אבל כששומעים את הטון של משה, יש הרגשה שהוא לפחות מאמין בטקסטים האלה.

כמו במקרים אחרים בדיסק, אחרי ה"טיפה עצוב" יגיע משהו עולץ ועליז לריקוד חתונתי, במקרה הזה "הכוכב שלי", ומי כותב משפט כמו "את גן העדן ואת הקסם/ שמרחף בתוך נפשי"? ניחשתם. רמי לב. וגם ה"עיניים" לפי יוסי גיספן ולחן אלג'יראי עוסק בשיער גולש ועיניים אש, ואז איזה גאוני – חיים משה משחק אותה יענו זמר ראיי במרוקאית (שזה ממש עכשווי-אופנתי) . מחאו כפיים, הרימו רגליים. החאפלה לא נגמרת. יגיעו "בלילה" (ארלט ספדיה/ עדי ליאון) ועשיר אוריינטאל,  "לא בשבילי" לפי מיכאל ועקנין ולחן של שמעון בוסקילה –  "היא לא בשבילי, אני לא בשבילה ולמרות הכל אני אוהב אותה”. פשוט, נכון וסוף סוף שיר שהטקסט שלו "יורד לאדמה", לא חרזנות-פס-יצור של מילים על אהבה.  ואם כבר הפקה כל כך יפה, תזמורים יפים וכל הטרראם – למה,  חיים, לא ללכת על כל הקופה.