שירים: חושב עליה, נותן את הלב, מפונקת, בוא הביתה בין ערביים (2 האחרונים בדואט עם פבלו רוזנברג), חכי לי, את יפה, פנסים (שלושת האחרונים עם שרון חזיז), הכל בראש, BMW שחורה, סרט הודי, לילה לבן, מחרוזת עם ילדה רעה, מתוקה שלי, לקנוןת לך יהלום, טרפטוני, באש ובמים. סיום: חושב עליה – רמיקס.

עמדתי מטר מתחת לעידן יניב. עיניים נוצצות, חיוך צחור, קול צלול במינו. הרומנטיקה הקלילה. באנו לחגיגה. הקלילות האסקפיסטית. הדינסוס המשדרג. הוא יזמין את פבלו רוזנברג להשתובב על "בא הביתה" ו"בין ערביים", את שרון חזיז להתגפף על "חכי לי", "את יפה" ו"פנסים". רק דנה אינטרנשיונאל לא הגיעה ל"סרט הודי". "חושב עליה" פתח וסיים את הערב בגרסת רמיקס.

בטוח שהקהל ששר איתו אינו קורא בקורת מוסיקה, ואם הוא קורא אז הוי למבקר שקטל את יניבי. אני לא מזלזל בכך שעידן יניב הוא צורך אמיתי, זמר של להיטים גדולים ("חושב עליה", "גלגל ענק", "לילה לבן", "את יפה"), שגם השירים העצובים שלו עושים שמחה בלב. זמר שמגיע ממוסיקה ים-תיכונית בעיקר. החיים זה לא רק עימות מעמיק עם עצמך. החיים הם גם סאן רמו.

אז די בכך שיש ליניב קול גבוה, ענוג, מסולסל היטב, מלא חום ונשמה. עוד רומבה פלמנקו ועוד דאנס ים תיכוני, ועוד צירוף אינסטנט של מילים ועוד היא עוזבת ואתה נשאר, ו"הירח בי נוגע/ ברכבת שוב נוסע" ובכלל החיים בסבבה, סרט הודי והאהבות פורחות, והחיים עוברים ליד  עם מוסיקה הים-תיכונית שמתחברת לפלמנקו וליוונית ולתורכית מדונססים מערבית ולשרון חזיז.

עמדתי מטר מתחת לעידן יניב וראיתי אנשים שרים ושמחים, שרים איתו מחרוזת "ילדה רעה", "מתוקה שלי", "לקנות לך יהלום" וגם "טרפטוני" נכנס לכאן. בממלכת המוסיקה הים-תיכונית שמתחברת לפלמנקו וליוונית ולתורכית ולהודית – יש גאות מוסיקלית, וכל שטות של מילים מוצאת את דרכה אל מצעד הדאנס האוריינטאלי.

רוב הטקסטים הם שירי אהבה אינסטנט מתאימים לאווירת חאפלת אירוסין, רזים מאוד מבחינת התכנים, נאיביים עד שערורייה, אבל הזמר  בקול מעודן (השם מחייב) כביכול  כזה ש"מביע רגש",  פס יצור שמספק רצף מעונתזים, פזמוני קיטש  מלודיים, קולחים. ערב שהורכב לצורך קידום אלבום הבכורה, עדיין לא מגובש, עדין לא ערב ש"יושב" כמו שצריך, עדיין לא מופע. ואולי יניב לא ממש רוצה בשלב זה להשקיע במופע, שיכנס ללוח ההופעות.