דיוויד "פאטהד" ניומן – סקסופונים וחליל, קירק לייטסי – פסנתר, דימה גרודצקי – קונטרבס, סנגומה אברט – תופים
מופע הפתיחה של הפסטיבל הציג את אורחו המרכזי, הנשפן הוותיק דיוויד "פאטהד" ניומן בערב מחווה לריי צ'ארלס האגדי. ניומן שחגג בפסטיבל 75 (כולל עוגת קצפת יחד עם "יום הולדת שמח") , גילה כי ניגן כאן לפני איזה חמישים שנה, בתקופה שבן גוריון היה ראש ממשלת ישראל מה שאומר שהוא אחד שכבר שייך לדור שהשתתף ביצירת ההיסטוריה של הג'אז.
ואכן ניומן מלווה את הנגינה שלו בסיפורים על חוויותיו האישיות מתור הזהב של הג'אז, הסול והרית'ם אנד בלוז, ובעיקר הימים שהוא היה חלק של התזמורת של ריי צ'ארלס בתקופה החשובה והפורה ביותר של "האח ריי" – בין השנים 1954-1966, למעשה – חלק מהותי בסאונד שעיצב את הקריירה של צ'ארלס, חברו הקרוב. ואגב, ניומן "פאטהד" ניגן חלק מהקטעים האלה בהלוויה של ריי צ'ארלס שנערכה בלוס אנג'לס. מי שהיה פעם נגן משנה בסגנון ריתם נ' בלוז, הפך משל השנים לאחד הטנוריסטים המובילים בג'אז.
מי שאוהב ג'אז מסורתי שלא נס ליחו – ניומן הוא האיש הנכון. הסאונד שלו בפירוש שומר על רעננות ויש לו גם את הצד המלו-סול כמו בקטע Cristo redentor.
לצידו ניגן הפסנתרן קירק לייטסי, כבר על תקן של פסנתרן שעשה הרבה שעות נגינה בישראל, והאמת היא שכל לידר של הרכב ג'אז מאחל לעצמו פסנתרן כמו קירק לייטסי, שבאיזשהו מקום גנב לניומן את ההצגה בגרסאות ללהיטי ריי צ'ארלס כ"אנצ'יין מיי הרט", "ג'ורג'יה במחשבתי" בנגינה רבת עוצמה, אבל אלה היו דווקא הקטעים הפחות אטרקטיביים במופע. יכול להיות שצ'ארלס הוא כבר היום תירוץ "מסחרי" לקדם את המופע שלו לקטעים פחות פופולאריים, אבל שמבליטים את נגינתו בסקסופונים ובחליל. בסך הכל – דיוויד ניומן כנראה חייב לכלול נגנים כמו לייטסי והמתופף סנגומה אברט – כדי להעניק דינמיקה למופע הג'אז שלו.
