איך היא שיחררה אותו ככה, ויתרה על החלום, שר אבי לביאד, סיפור של פרשת יחסים שהסתיימה בקצב רוק מתון, מנגינה שלא תיכנס לאוצר מנגינות הפופ המקומיות.

לביאד מדווח שאחרי כל הסיפור של הנטישה היא התעוררה והבינה מה הפסידה, והנה בהמשך הציפור כבר רוצה לחזור, אלא ש"השעון מראה שכבר מאוחר". צלחנו עוד טקסט שבלוני על הבינו-בינה, עוד נטישה, עוד חרטה, ולמה לביאד חושב שדחוף לכתוב על זה שיר. למרות הקול המיוחד והמנגינה הלא שבלונית, השיר לא הרעיד בי מיתר, לא הטקסט, לא המנגינה. לא עשה אותי עצוב, לא שמח, לא חם, לא קר. גם לא פושר. האוהב מתבכיין שהיא איבדה אותו. אז מה קרה שהיא לא יכולה לשוב. ואם כל כך רע אז מה פשר הערבוב הזה בין "ביי ביי" נחמד ודרמה יענו כואבת? ומה טוב שהכניסו סולו גיטרה של שמוליק בודגוב. לפחות.