סיפור הטרגדיה של האזור – דרך סיפורו של אחמד, בצילו של הפיצוץ והפיגוע. מיהו? בחור נחמד שפותח את הבוקר על קפה שחור ואחר-כך עולה לאוטובוס קו 830, הנוף מתחיל לזוז ואז בחדשות – הקריין מודיע על פיגוע. החמאס נטל אחריות אבל אחמד כבר לא איתנו, למרות שהוא אזרח שרק רצה קפה שחור בבוקר ושיתנו להגיע לעבודה.

הסגנון מזכיר במשהו את ה"ערבב את הטיח" של אהוד בנאי. אדר שפרן ו"לה גרדיה" הצליחו ליצור דרמה ולהביא את  הסיפור של אחמד כמייצג אוכלוסיה גדולה של ערבים שאין להם שום קשר לפיגועים. המקצב המתון שמתגבר, העיבוד האקוסטי-חשמלי מצליחים לייצר את האווירה, גם ההבעה הדרמטית מתוחה של אדר שפרן מעבירה את התחושה הקשה.