21:30 הייתה השעה שנרשמה בלוח ההופעות של הבארבי. מקס רומיאו עלה לבמה ב-23:15. ריח הגראס הספיק להידחס לאוויר ולהתמזג עם עשן הבמה. לקהל יש סבלנות, אבל גם באווירה הטובה היא קצת פוקעת. וצריך להמתין עד שקהיליית הרגאיי-ראסטאפריה המקומית תתאסף. יש דוכן חולצות ומתנות בחוץ. יש דגלים. יש טקס. יש אוונטה. בבילון נמאת באיזשהו מקום באוויר. צריכים למכור. צריכים גם לחמם את האווירה, קצת רגאיי מהדי-ג'איים שבמרפסת למעלה. ומה בוער. ברגאיי הלילה תמיד צעיר.

והנה הנה, הוא עולה, מקס רומיאו בכבודו ובעצמו. פורטל מועדון הרגאיי כתב עליו "אמן הרוטס רגאיי החשוב ביותר בכל הזמנים". ואללה.  רציתי לשאול את גיל בונשטיין, ידיד ואיש יקר – האם הוא מאשר את הסופרלטיב. (הוא גדול כמו ברנינג ספיר?) הבעיה ההיא שבונשטיין הוא כזה מוסד רגאיי בישראל, שהוא גם אחראי ליבוא הכוכב הג'אמייקני. ואתם יודעים, חייבים למכור כרטיסים, אז מה זה בינינו עוד סופרלטיב על אמן רגאי-רוטס, שאם הוא היה כוכב רוק, מישהו היה צריך למכור את ביתו כדי להביא אותו. זה היפה בסופרסטארים של הרגאיי – שאפשר לייבא אותם במחירים שמשתווים למשכורת חודשית של מנכ"ל בכיר.
אבל בסך הכל, יש יותר ממשהו בסופרלטיב: מקס רומיאו מספק תמורה למחיר הכרטיס – לא פחות (ואולי קצת יותר) מכל ענקי הרגאיי שהיו פה בשנתיים האחרונות לפני – כולל ההימנונים שהקפיצו   War Inna Babylon  וגם  I Chase The Devil שסומפל ע" הפרודיג'י.   גם אמני היפ הופ כקנייה ווסט וג'יי זד השתמשו בחומרים שלו.
האיש, להזכירכם עומד מאחורי War Inna Babylon, אחד האלבומים החשובים ברגאיי שהופק ע"י לי "סטרץ'" פרי. האיש בן 64 (יליד ליבינגסטון, 1944) סוחב על גבו קריירה של למעלה מארבעים שנה. הוא עבד בין השאר עם קית' ריצ'ארדס מ"האבנים", והוא עמוד מאחורי כמה מהשירים הפוליטיים היותר פרובוקטיביים ברגאיי, אמן שהשירים שלו מערבבים אמונה בג'ה וביקורת על עולם של פשע ואלימות שאינו מבשר טובות לילדינו. אבל התקווה תמיד מבצבצת: לעולם לא מאוחר לשנות ולהשתנות.
הסתכלתי על הקהל שזז ורקד ובא להתלהב ממקס. לא בטוח שהוא מקשיב למילים. ואולי הרוב מכירים כל שיר בעל-פה, כולל המסרים, ככה שכל מה שנשאר זה לזוז ולקפץ. האהבה הזו לרוטס רגאיי, אהבה שעוברת מדור לדור. שבעים-שמונים-תשעים-אלפיים. מקס רומיאו כמו אמני רוטס רגאיי אחרים ממשיך לדלג על פני מחסומי הזמן.
האיש ממש לא נראה כוכב. הוא נע בכבדות מסוימת, אבל קולו עדיין מצוין ושר רהוט מאוד. שבעה איש על הבמה, הליווי הקצבי פריך כשהבראס סקשן משחקים תפקיד יותר מחשוב בהצגה. יופי של נגנים שמייצרים אנרגיה מופלאה, מה שנקרא "גוד ווייב" וסאונד כמו שצריך. זו הייתה שעה ורבע של מוסיקה ששוחרי רוטס רגאיי לא יכולים להרשות לעצמם להחמיץ. שעתו היפה של הרגאיי. גיל, תמשיך להביא.

מקס רומיאו – וידאו מההופעה במועדון בארבי ת"א