ללא זהות No Id

גרשון ווייסרפירר ונעם חן

מגדה
4/5

דרבוקה ועוד – הם כבר שני כלים שמזוהים עם מוסיקה ישראלית. ואם הולכים בגדול על משבצת מוסיקת העולם, הרי הקטע הראשון "דאנס נאורוטי" הוא הצבע האופייני לנגנים מקומיים שמנגנים בסגנון ים תיכוני עם הפנים למערב.
זהו נגן העוד (הג'מבוש והבריטון) גרשון ווייסרפירר לצד איש ההקשה והדרבוקאי נעם חן. ובקטע הזה, בולט גם הצליל האוריינטאלי של אייל סלע, איש הנשיפה (בנסורי, ניי, קלרינט)
Late Siesta של חן משלב נגיעות אלקטרוניות ומקצב פאנק, ואיכשהו העוד נכנס וגם אלתורו של חליל הניי.
גרשון ווייסרפירר המוכר לי מהאנסמבל של שם טוב לוי מסביר כי הוא ונעם נמנעו מהגדרת סגנון מסוים. נהפוכה: משבצת מוסיקת העולם מאפשרת להיות משוחרר מסגנון ומז'אנר. לא סתם בחרו בשם No Id. גם הקטע השלישי Another Day המנוגן במקצב אפרו רפטטיבי – הוא קטע מערבי במהותו עם קישוטים אתניים.
צליל אלקטרוני פותח את Yovano קטע המוגדר "מוסיקת פולק", מבוסס מוסיקה בלקנית. (בולגרית) ווייסרפירר וחן עיבדו את זה לדאנס קליט עם אלמנטים של מוסיקת כליזמר.
"הר הבית" (Temple Mount) הגם שסגנונו אחר – אינו שונה במהות ה"פולקלורית" הנ"ל. דופק-שמחת החיים העממית הנתמכת בסאונד עכשווי היא למעשה המוטו שמניע את השניים, שמשחררים עצמם מפרובלמאטיות פוליטית וחוצים גבולות ללא בעיות.
הסינתוז הווקאלי ב-Neni הוא עוד ניסיון לגוון את המארג הזה, כנ"ל Montuno Waltz של נעם חן ששומר על איזשהו גוון שיוצרים השניים לאורך הדיסק שאינו מכיל אמנם יצירות גדולות – אבל מצליח לייצר פסקול של אווירה וצבעים די ממוקדים. חריג – Not Forever שנשמע כתזמור לפס קול של סרט – בשילוב של מלודיה, מקצב ותזמור. אלבום טוב, אבל יכול להיות יותר טוב.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן