הגעגועים לילד או לאהוב לא ידוע לפני שמגיע שישי בערב. ארבע דקות של ריגוש. ואני לא ציני. דורון מדלי כתב טקסט פשוט, סיפור שנוגע לכל מי שידעה געגועי צער. אין כמו שישי בערב, קידוש נרות שבת כדי להעצים את חווית הבדידות. "ובחלון אולי יופיע ילד/ אולי אהוב, על סף דלתה/ והוא יגיד: 'שבת שלום' לפני הערב/ לפני החושך, לפני סוף השנה". המנגינה, הטון הדואב של זהבה, התזמור העשיר אך הפשוט – מעבירים את התחושה הזו של געגועים לאהוב הלא נודע, זה שהופיע בחלומה. וזהבה? היא לוקחת את המנגינה היפה הזו אל מקומות שנמצאים עמוק מתחת למיתרי הקול, והקול – הוא כבר משדר את הכאב בלי להתיפיף, בלי לרוץ לפני הטקסט. לב ופה שווים. אמרנו ארבע דקות של ריגוש?
