מיקי גבריאלוב מקונן כמו טרובדור אל-זמני על אובדן האהבה. למעשה – כשהאהבה פוגעת הבדידות עדיפה או בלשון השיר "יותר טובה" (מהאהבה הפוגעת) הבת שירה הוסיפה קולות, ומיקי מציע בלדה נוגה צנועה, אקוסטית למהדרין. "ועכשיו את רחוקה כמו כוכב שבשמיים/ את ליבי שברת לשניים/ התפזרת כמו עשן". גבריאלוב – עם עשרות שירים מהרמה הקלאסית – שכבר שוכנים בפנתיאון של הזמר העברי, מסתפק היום בשיר קטן עפ"י מוסיקה יוונית, ואני אומר "מסתפק" וחושב על ה"מועט". זה שיר של הסתפקות במעט, עם כל העצבות היפה שבו. אני מחפש אצל גבריאלוב דברים שאינם רק הסתפקות במועט.