Live

אביב גפן והתעויט

הליקון
4/5

מה עושה שם אדית פיאף עם "החיים בורוד" בפתח מופע הלייב של גפן?  Le Vie En Rose נשאר בלתי מפוענח. אולי גפן רוצה להיות יותר שנסונייר מאשר רוקר. תקשיבו ל"לילות לבנים". סוג של שנסון.

הקשבתי גם למאות ילדים שרים  על המיליארד תועים שהם כבר בטח מיליארד ומשהו. וגם "יומן מסע" – "כולנו עשויים אבק של אהבה" – שיר יפה.

 יומן מסע של כמה ערבים. "ערב טוב, ניצנים"! ערב טוב. אלבום משולש (סי.די + די.וו.די) משלושה מקומות במהלך קיץ 2007 – ניצנים,  אמפי וואהל, האנגר 11. מה חדש אביב? מדוע התכנסנו שוב לשמוע אביב גפן?

האמת: מזמן לא הכנסתי דיסק שלו לנגן הדיסקים שלי. ואולי הגיע הזמן.ויש כמה שירים שבהחלט מצדיקים.  בלייב?  לא בטוח. קולו הרועד לא ממש משתדרגבסאונד של פארקים. הרבה יותר טוב לו אולפן. בטח ב"בוקר טוב איראן" ("כאן נמות ביחד") שזה כאסאח רוקנ'רול שמצריך לצרוח. אתם יודעים: גם אצל זמרי רוק מטאלי אנחנו מבחינים בין שירה לצרחה. אני לוחץ בשלט – "לא נשארת פה, היא תטוס איתו למקסיקו, עצובים הם חייה כאן". גם כאן קצב דוהר של רוקנ'רול, אבל לפחות שומעים קול.

והנה השיר הזה של נינט. "כשאתה כאן". גרסת היוצר, מלודיסט  מופלא, גפן, מקונן את השיר בטונים רוטטים, בליווי מיתרים. אני מאמין לגפן המרוגש. אני לא מתלהב מהקול המאומץ ששר חיים מבאסים ב"הרואין" – "גם ההורים יתרסקו מה יהיה עלי", ו"האמת שדי נוח כשצוללים".

 אחרי הדרמה הזו, "האם להיות בך מאוהב", צליל פסנתר יפה בפתיח, נשמע שיר אהבה מינורי וותמים לעומת "זה רק הלב שכואב לך" שמחזיר לדראמות האורבניות.

"מי שכאן בקהל – הוריו גרושים שירים את היד. הורים פרודים – להרים את היד", מקדים את "עונות" בעיבוד קאונטרי. גפן רוצה להאמין שהוא מתעד בשירים את טראומות חייו. אז נכנסים גם הורים גרושים. גפן מאמין שיש שקהל צריך להזדהות. יש מסרים כאלה של חיים "על הקצה", יענו באיצלטה הביוגרפית שמייצר טראומה וסבל. נו, טוב.

 בדיסק השני    כמה גרסאות של היוצר שכתב לאחרים: וכאן יש ריגושים. "לבכות לך" שבמקור ביצע אריק אינשטיין. "אתה פה חסר לי" נורית גלרון, וביצועים שקטים יפים במיוחד של – "עורי עור" שמגיע ממקום של צער אמיתי. (על מדינה של אלימות ושנאת אחים במולדת אהובה שאינה נותנת אהבה), "עם הזמן" – היחיד שלא נכתב ע"י אביב גפן אלא ע"י השנסונייר הצרפתי ליאו פרה. פסנתר מינורי מלווה את קולו הרוטט-נרגש ששר – "עם הזמן הכול חולף", גם יופייה – כמו ריח בושם זול מתנדף. זיכרונות מתקלפים כמו מעץ. שיר יפהפה של משורר צרפתי שאביב גפן תירגם. מורגש שהשיר הזה בעצמותיו. כמה עצוב שכול הדברים שריגשו אותנו מתאיידים. זה שנסון. זה איכות של שיר בן אלמוות. הטון של גפן נוגה, משהו שמגיע מתחתית המיתרים, כול-כך אמיתי שזה נשמע אולי הביצוע הכי אותנטי שלו עד היום. וכאן גרסה של אביב מהזאפה בליווי הפסנתר של מייק גארסון. ויש עוד יפים בדיסק השני.

 

הדיסק השלישי הוא DVD  – סלט של הקלטות לייב מכל התקופות + קליפי, חלקם מצילומיה של האם נורית גפן.  חוזרים לארבעה שירים שצולמו במועדון "רוקסן" ז"ל מ-1992 ועד 1994. עיר הנוער – 1995. לא איכויות גבוהות, אבל תיעוד מצוין בפני עצמו. מכאן קפיצה של 11 שנים קדימה להאנגר 11 שנת 2006 – צילומים של עדי כהן צדק וגם מכפר המוסיקה 2007 והופעה עם מייק גארסון בזאפה ב-2007. אמרנו סלט – כי קיימים פערים באיכויות הסאונד והצילום, אבל אוהבי גפן יתענגו גם ככה. אני אומר את זה על כל האוסף, עם כל חולשותיו. אוהבי גפן – יאהבו.

Aviv Geffen & Mistake Live

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות