חוזר אליה מזירת הפשע. שותק מבפנים. משליך הכל בעונג מפוקפק. שיר על גבר שתמיד נשבע שזה הסוף לבגידות.

ארי גורלי חזר מזירת הפשע ביחסי הבינו-בינה. בנה את השיר הפותח "חוזר כמו ענק" כסרט מתח. מספר את הסיפור בבריטון מסתורי. העיבוד – קטליזטור.

הסקרנות גרמה לי לחפש את הדף המצורף לדיסק המהודר, קופסה המכילה כל טקסט על קלף קרטון נפרד. מברוק על העיצוב. מי מוציא ככה דיסקים. זה נראה פרויקט יקר לאללה. אבל ארי גורלי כנראה הרגיש שהחומר שווה השקעה. ארי הוא מורה ב"רימון" בן 37, וזהו כבר אלבומו השני (הראשון יצא ב-2004), ועוד מגלה הדף כי "משקל דירה" נכתב ב"פרץ רגשות אחרי זוגיות ארוכה"…

נו, מי אינו מתכסח כל יומיים. מה כבר אפשר לחדש בסוגיה הזו. ארי גורלי לקח את זה לחלקה הבלוזית שלו. "רבנו" ממשיך את הסיפור, האווירה הבלוז-קודרת נמשכת. הטון אינו משתנה. שיר על פרדוכס ביחסים איתה: יש דברים שהוא לא יכול לסבול ולא לסלוח, ולמרות שהוא נפגע ממנה – אינו מוכן לותר עליה.

ארי נשאר באותו המנעד הבריטוני גם כשקול נשי מגוון ב"דבש", דואט מרכך עם רעות יהודאי. ועוד פעם פרדוכסים – למרות הסערות מתנהלים על טייס אוטומטי כדי להמשיך השקר העצמי ולומר "הכל דבש", כאשר בעצם יום – הוא אוהב ושוב שונא מחדש. בשיר הזה הסלנג ("הכל דבש") מקבל כמובן זווית אירונית. המנגינה הקליטה ממתיקה את המר.

הקול מצטרד בנוסח עמיר לב ב"כשהיינו שווים", כתב אשמה נגדה – קצב נהדר, פסנתר משמעותי שחובר לגיטרות. גורלי מצליח ליצר דרמה שמגיעה ממקומות של יוצר שמצליח לתרגם משקעים רגשיים לצלילים אותנטיים.

"כל אחד לבד" – ממשיך הד"וח על היחסים באווירה הזויה, צליל אמביינט, "דם ופרסומות" מתייחס למה שמתרחש בין שיר לשיר ברדיו. הבעיה שהשיר הזה נשמע פרוזה, פחות שירה, פשטני ונדוש לעומת שירים קודמים ("רק אהבת אמת מביה שנאה") קצת שמלץ בעיבוד פומפוזי. העיבוד של "ערב השנה החדשה" – שיר של שביב תקווה ואור בקצה המנהרה הוא המתכון שהכי מתאים לארי גורלי.

ארי גורלי של מר מתוק. מר – כי הוא מנפגעי פיגוע האהבה ("ירית בי אני הולך מכאן") מתוק כי הוא יוצא לחופשי ("אני יוצא נקי עכשיו”) הטון המלנכולי, המקצב והמנגינות מצליחים להעביר הנאראטיב בשירים שאמנם אינם מביאים את בשורת היוצר הנועז והחדשן, אבל בהחלט מספקים משב מוסיקלי חם ולא שגרתי שמייצר שינוי  מבורך במזג האוויר המוסיקאלי המקומי.