"כל כך הרבה זמן/ את לא קיימת/ אל תוך הלב שלך את לא מדברת/ איך צעקות / עושות לך שקט/ כשבפנים את נחנקת"  

דורון גל ("פרפרים" בקדם האירוויזיון, הפרויקט של סופי צדקה, לחנים למאיה בוסקילה ועד עידן יניב)  מנסה להעביר בסינגל הבכורה שלו סערת-מערבולת רגשות בהתרגשות גדולה. אם לגשת מיד לפסק הדין: אכן מורגש כי גל חווה חוויה מפעימה,  ניסיון לעמת עצמו מול הטראומות שלה.  הוא לא הבטיח להיות יפה, אבל עם הוא הפנים אל האהבה, נוסע את עצמו לגלות, כי "ככל שידעתי הרבה פחות מצאתי". דורון גל מנסה להעמיס תחושות בעומס לא קל בניסיון לעמת עצמו עם האהבה. המבוך הרגשי, החידתיות במערכת היחסים, חוסר היכולת לתקשר.  הפחד המשתק. טקסט טוב. גם ההפקה המוסיקלית לא רעה, לחן וקצב שמסייעים  לדרמה הפנימית להגיע.