לרגע התבלבלתי. על הסינגל כתוב "חי תורן", אבל הביצוע – נשי. והנה באחורי הדיסק מצאתי: הזמרת היא לילה מלקוס. למעשה – א אחת האורחות בפרויקט "אנשים משתמשים" דיסק של שירים מקוריים ושירי משוררים שאת כולם הלחין חי תורן. יונה וולך כתבה על הפער בין גוף ונפש ברגעים של חידלון, "כשאני עוד המשכתי, גופי לא יכל/ כשל", סיטואציה שבה המשוררת מתארת סוף קרב. עכשיו השאלה היא כמה הטקסט מתרומם מהשידוך עם המוסיקה, שאלה שתמיד העסיקה בעניין הלחנה של מה שנקרא "שירי משוררים".
התחושה היא שחי תורן לא הצליח להעביר ממש את הסערה שמתחוללת בשורות ובין השורות של וולך. הטקסט כתוב בשורות קצרות, שבורות, מעביר חוויה קשה, למעשה – דרמה שמתחוללת. והנה, הלחן והביצוע – על מי מנוחות, מעין מלנכוליה רומנטית, בעיבוד הרמוני שגרתי, שאינה מצליחה להעביר עומק סערת הרגשות. את הדרמה שמתחוללת. הייתי רוצה את השיר הזה יותר רוק בלוזי, יותר ג'ניס ג'ופליני. יותר קריעת המעיים. לא כזה נינוח.
