היא יוצאת לדרך חדשה על דרך ישנה, מצד שני:  חלומות הופכים לאשליות ומה הפלא שהיא לבד בחדר, צועקת לקירות (בתקווה שהם יבינו…) וטוב שהוא נמצא שם להחזיק לה את היד שלא תישבר.

 אורן איתן: מה חטאה מנור שבת שהעמסת עליה טקסט תפל כזה. לא די שתשאיר לעצמך פונקציה של מלחין ומעבד? כאן אתה יותר משכנע. (סחטיין על פתיח המיתרים. בתקופה של "אלינור ריגבי" זה נחשב להמצאה בפופ) מנור, צריך להודות, השקיעה בתפלות הזו לא מעט עוצמה רגשית. הלחן – אין תלונות. העיבוד – כנ"ל. הזמרת – אחלה. פופ עם נגיעות רוק, מלודיה פשוטה ואפקטיבית וביצוע של זמרת ששולטת בקולה, לא רצה לפניו. מטפסת נכון בסולם הרגשי. להיט.