אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא. וְרָחוק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ:
קָמוּ בָנֶיהָ וַיְּאַשְּׁרוּהָ. בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ:
רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל. וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה:
שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיּופִי. אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל:
תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ. וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.
שלמה גרוניך חיבר שורות מתוך השיר "אשת חיל", חלק מתוך הפרק האחרון של ספר משלי, שכתב שלמה המלך. הפרק מתאר אישה אסרטיבית, עקרת בית, ומאידך אשה שעוסקת במסחר חוצה ימים ויבשות. שלמה מעמיד את האישה הפעלתנית והמוכשרת, מול בעלה, הידוע ומפורסם בחכמתו.
השיר מתאר את האידיליה במשפחה, המכירה ומוקירה טובה ותודה לאישה על כל מעשיה, ורואה בה את האחת והיחידה. יפה. למה צריכים להלחין את זה? – כי גרוניך נרתם לאתגרים לא שגרתיים, אפילו יומרניים, והפעם במסגרת הפרויקט המוסיקלי השאפתני "מסע אל המקורות". לביצוע השיר הזמין את דויד ברוזה. המוסיקה שתפר לקטע מאוד "גרוניכית" טיפוסית, במלודיה, בהרמוניה. ברוזה מוסיף איזשהו צבע "ספרדי" בשירה ובפריטה. שמעתי פעם, פעמיים, שלוש, מיוחד, מעניין. ריגוש – קצת פחות.
