שימו את הקטע השלישי הנקרא "אל תעשה דבר", קצב דאנס, סלסול נשי באוריינטציה מזרחית. מדונסס קליל, צבע אתני. המוטו הוא של המוסיקאי הספרדי ממחוז איביזה, התואם הקונספט של קפה דל מאר: הצלילים הם רקע לאיזושהי מצב של רוגע משחרר על רקע שקיעות. נאצ’ו מפעיל מכונות סאונד כדי ליצור את נוסחת הקיטש המודרנית. מסתובבים סביב נוסחאות, "דיפ פורסט", "ארה". פסואודו משהו. מסתורין. פסקול אמביינטי שעם כל היופי שבו נשאר משהו די שטוח
