מוסיקה של האלים

מייק אולדפילד

Mercury הליקון
4/5

 מייק אולדפילד מתקרב בצעדיו אל המוסיקה הקלאסית. האלבום החדש הוא המשך ל-'Light & Shade מ-2005. הוא חבר למלחין קארל ג'נקינס ולתזמורת Sinfonia Sfera Orchestra, כדי לצאת למסע סימפוני טעון רגשות וגעגועים, ששואב גם מיצירותיו הקודמות כולל 'Tubular Bells' הנצחי וגם "אומאדון".

היצירה בת 2 חלקים בהשתתפות הזמרת הקלאסית הייליי ווסטנרה בשיר On My Heart. גם הפסנתרן לאנג לאנג מנגן כאן. מייק אולדפילד אמר על היצירה הזו: "בעולם שבו הכל זה קצב וויברציות, אני מחפש את הפנים שנמצא בכל דבר. הרמוניות הזו מגיעה מהתנועתיות במערכת השמש, יש דברים שאינם נשמעים, והקונספט בדיסק הזה מתבסס על התאוריה הזו. שישנה מוסיקה שהיא מוסיקת האלים"

או-הא, אבל יש כיסוי ליומרה. לא תמיד אבל יש כאן קטעים שהיצירה מרשימה, מגיעה ונוגעת, לעיתים מלודית להפליא, תזמורים מוקפדים לתזמורת סימפונית גדולה ולמקהלה, אם כי לעיתים זה הזכיר לי פסי קול לסרטים אמריקנים מפוארים. אולדפילד נטול אלקטרוניקה וגיטרות חשמליות, מנסה להגיע אל מחוזות דימיונו במוסיקה אקוסטית למהדרין, מנסה לגעת בספירות שמיימיות, ולעיתים מצליחה להגיע. מהקטעים הפחות שגרתיים ויותר הרפתקנים בנוסח יצירותיו המקוריות – THE TEMPEST, הסערה בסגנון הסטיב רייכי, תזמור טעון מתח ותשוקה. אבל בסך הכל מייק אולדפילד לא חיפש כאן אוונגרד או משהו "פרוגרסיווי" הוא יצר מוסיקה, שמחפשת דרך אל הנצח. או בלשונו של אולדפילד – אל  האלים. אז גם אם המוסיקה לא תמיד נשמעת "אלהית", עדיין יש כאן קטעים שמנסים להיות כאלה. וזה לא מעט.

 

מייק אולפילד – מוסיקה של האלים

Mike Oldfield Music Of The Spheres

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות