שירים הרבה נכתבים/ לבחורות הלא נכונות/ מתבזבז לו העניין/ הולכות הכוונות"

רמי פיינשטיין מחפש מפתחות לאושר. גם הבחורות – קשות. בלתי נסבלות. אז מוצאים פתרונות לעוד לילה. הוא היה מוכן לסבול כמעט הכל, אילו ידע שאושר זה רק עניין של זמן.

את השיר "עניין של לאט" בחר פיינשטיין לבצע בדואט עם נועה למברסקי המיוחדת. פיינשטיין שר את זה ברגש. למברסקי נוגעת בשיר מהזווית היותר מהורהרת. כאילו היא מפרשת את הטקסט קצת אחרת, ג'אזית כזו. אם הייתי צריך לבחור ביצוע סולו לשיר, הייתי הולך על נועה למברסקי.
אם הייתי צריך לבחור ביצוע אחד של רמי פיינשטיין מדיסק הבכורה שלו – זה השיר שמסיים "עוד לילה אחד". בין השירים בדיסק שעוסקים בלא-שלם, לעיתים בקטסטרופלי ביחסי הבינו בינה – זה שיר של טקסט פשוט וביצוע שמתפתח נכון מהטון הרגוע לסערת הרגשות, חלוקת אנרגיות, עיבוד אפקטיבי – "ואנחנו מוצאים פתרונות של שקט/ אנחנו מוצאים פתרונות שיתנו לנו עוד לילה אחד"... ככה שרים רוק. בלי פלסף.

בשירים אחרים – עבדתי קשה כדי למצוא את רמי פיינשטיין – ששר בין השאר "עוד לא הספקתי לשנות את העולם". כשהוא יגיע לשמונה שירים ברמה של "עוד לילה אחד" אפשר יהיה לדבר על שינוי העולם.
רוב השאר זה ניצוצות שניתזים אבל לא תבערה גדולה. ב"תן לי מילים" מנסה פיינשטיין לגעת בבעיית הטקסט ביצירה. כבר שרו על הכל, מקונן פיינשטיין, על כאב ואהבה. ועד שזה יוצא – זה קשה, ואתה מרגיש כאילו הכי מקורי. והנה זה לא. אז "תן לי מילים", הוא פונה לאלהים, "כי יש בי מנגינות רבות". מה זה? פיינשטיין, עזוב אותך מאלהים. זה יצא מה-זה באנאלי, הגם שגרסה ההמשך הפאנקיית שמגיעה במקום הטון המקונן-עגמומי משפרת המצב. לפעמים, חיוך מטשטש את הנדוש.
חיוך קיים גם ב"תהיי ליברלית" החרמן מבקש ממנה להיות ליברלית, שרמנטית, סמנתה (סמנתה Who?) משוחררת וזוממת ושתשכח כל מה שלימדו אותה בבית כי הוא כאן בשביל לעזור לה. המפגש איתה מגלה מחשוף בגודל של "מדינה פלשתינאית" (?) נשמע עליז, משוחרר ומצטחקק. אז הנה עוד ניסיון לכתוב שיר.
מצבירוח . רוק פאנקיי קליל בשיר "לפי הספר". דרמטי עד כאב ב"תאמיני לי", ויש לו שיר רוק על יחסיו הקטסטרופליים עם "שרון"..
והוא מספר את רשמיו ממסיבת סלבריטאים שנערכה "עם כל החבר'ה של גיא פינס", כשהוא מנסה טקטיקה של הכאילו תמים אבל גם הסרקסטי בין שאר ה"קישוטים" באירוע, שיר שנישא על גרוב עסיסי.
והנה שוב נחיתה לטון עגמומי – "שום דבר לא מספיק לי/ ואת מספיקה לי"… ואם עדיין לא הבנתם שפיינשטיין החליט לגוון בכל מחיר (בעזרתו האדיבה של המפיק והמעבד נדב ביטון) – הנה מגיע השיר "שבע" במקצב עליז ומהיר שנשמע כג'יג אירי, שיר אסקפיסטי ("נלך לישון … בכדי שלא נסטה ולא נחשוב..) יצאתי מהדיסק הזה יותר קר מחם, וטוב שהגיע הסיום של "עוד לילה אחד"  כדי להראות שפיינשטיין מסוגל גם להיות רוקר אותנטי.