בהופעה

ג'ו ג'קסון

מועדון זאפה ת"א
5/5

לראות את ג'ו ג'קסון ממרחק נגיעה. הגם שאינני מזן ה"מעריצים", זה היה סוג של הגשמת חלום, באיחור של כמה שנים. פתאום, איש מבוגר עם חיוך מתוק הזה שמתיישב לנגן ולשיר מכל הנשמה. אבל משהו לא התקשר: חלפו כמה דקות עד שהבנתי שזה אותו האיש שהתחיל כפוסט פאנק אנרגתי לצד אלביס קוסטלו וגראהם פרקר בשבעים. 
ג'קסון לוקח שלושים שנות קריירה ועושה מהן מופע פסנתר קומפקטי שהייתי מגדירו כ"אדאלט רוק", רוק שחוצה הזמן, ביצועים נטולי גיטרה חשמלית, מאוד ממוקדים בשירה-הופעה המיוחדת שלו, באוריינטציה קברטית.
איש כסוף שיער בן 54 שמגיש רטרוספקטיבה של אמן רוק, שהוא קודם כל יוצר אקלקטי מיומן ומוכשר מאוד. ג'קסון התחיל עם Hometown ו-Steppin Out בעיבוד ג'אז פאנקי.
הוא בחר בשנה האחרונה, אחרי יציאת אלבומו "גשם" מסגרת של טריו בס תופים (גראהם מאבי – בס, דייב הוטון – תופים) מאוד מדויקת מבחינתו. תואמת את האוריינטציה הג'אז רוקית העכשווית שלו. לא גיטרות צועקות, לא קלידים היפראקטיביים. יותר הפסנתר הג'קסוני, יותר שירת הרגש, ועיבודים שמגיעים לכל מקום, מסגנון ניו-אורלינס ועד למגרש הלטיני ואילתורי ג'אז.
השירה שלו לא איבדה דבר, ואפילו מפתיעה בטונים הגבוהים, ביכולות ההבעה התיאטרליות. בחיוניות ההגשה. וכפסנתרן – ג'קסון עושה עבודה של מקצוען מיומן. אז גם אם פה ושם הורגש חסרונה של גיטרה חשמלית, עדיין הסאונד עשיר יחסית לשלישייה שאינה משתמשת באלקטרוניקה.
הערב הורכב משירים מהחדש -"גשם" ומבחר מהישנים. לא קיבלנו שני שירים שאני אישית חיכיתי להם – Breaking us in two ו- Be my number two, אבל הגיעו ריגושים מהחדש, כמו Solo  או בשם האחר שג'קסון נתן  – So Low תיאור עגום של חיי הבדידות של אמצע החיים, שג'קסון שר במלנכוליות מרגשת.
והגיעו גם גם משבים נוסטלגיים כ"האם היא באמת יוצאת איתו" ו"סלו סונג" שהוא ביצע בעוצמה רגשית מתפרצת. בין ובין זנח ג'קסון את רשימת השירים שליד הפסנתר ועשה קאבר מפתיע ל"גירל" של הביטלס. ובהצדעה למועדון – קטע של פרנק זאפה.
את ג'קסון לא מעניין לאן נושבת הרוח המוסיקלית האופנתית. יוצר וזמר של חוכמה ורגישות, שהוא כבר כזה "קרונר" (מעין זמר ג'אז) ופסנתרן שנמצא בחלק הנוח של הקריירה, נהנה מכל רגע על הבמה ומשלב במקצועיות מחממת לב בלדות פסנתר ורוק ג'אז פאנקי.   מדהימה זיקיותו המוסיקלית. עדיין יש במוסיקה הזו עוצמות שהופכות אותה לאל-זמנית. נו דאל מומנט. מסוג הערבים שאין שום בעיה לחוות שוב ושוב.

ג'ו ג'קסון קטעים מההופעה בישאאל

Joe Jackson Live At The Zappa Tel Aviv, Israel

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. כל מילה של יוסי – בסלע. ההופעה בזאפה היתה אירוע יוצא דופן ומרגש. לא להפסיד את ההופעה הקרובה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות