ירדתי לפנות ערב לחנות סטימצקי בגן העיר בתל-אביב. בהזמנה להשקת אלבומו החדש "נקודה טובה" הבטיחו הופעה של שולי רנד. הופעה בחנות ספרים? למה לא בחנות שמוכרת תקליטים? אז אולי משהו בהקשר למילים. ואם מילים, אז חשבתי על משהו אינטימי עם כוכב הפופ הדתי החדש, כוס תה עם כמה עוגיות והדגמה של שלושה שירים לעיתונאים, ונדבר על טקסטים בהשראת שמו יתברך ואיך הבנאדם שחוזר בתשובה בחר בתעשיית הפופ החילונית לעשות נפשות לשיריו. ככה איזו חצי שעה של ערב אביבי.
כבר מרחוק הבנתי שכוס תה וכמה שאלות אינטימיות לא יצא מזה. לחנות הספרים הגיע כל העולם, אמא שלו ואבא שלו, צוותי טלוויזיה מהעולם הדתי והחילוני, קהל שהתמקם מבעוד מועד, רעש, המולה, ושולחן עמוס בדיסקים של הרנד. במבצע.

מה קורה כאן? זה כאילו סטינג הגיע לסטימצקי. מוכרים את שולי רנד במבצע? מוכרים את החנות של סטימצקי לעולם?
ואז נזכרתי באיזו כותרת ב"ויי נט" שדיברה על הטרנד הזה של מוסיקה יהודית שמתחברת לתודעה החילונית. תוסיפו  יונתן רזאל ואת הרוח הדתית החדשה שמנשבת אצל משפחת הבנאים ויש טרנד חדש של פופ דת או "סצינה".שולי באותו ראיון ב"וויי נט" דיבר גם על משיח שמסתובב בקרבנו. על כך נדמה לי יש לשלום חנוך תשובה. אבל נעזוב את חנוך. אני לא בעד יחסי ציבור למשיח כמו שאני לא מת על תעשיית טרנדים שמחפשת את אלהים אצל הזמרים.
אני אוהב מוסיקה יהודית, כליזמר, חזנות טובה מרגשת אותי (באמת!) אבל אני לא אוהב טרנדים שמגיעים בגלים גבוהים, ובמיוחד שזה קשור עם אלהים.
מה לעשות שנשארתי חילוני גמור, אבל אני מכבד את הדת כל זמן שהיא אינה מתלהמת, כל זמן שהיא שומרת על צניעות ראויה, ואינה רוכבת על טרנדים. אז שולי רנד הוציא דיסק. חילוני שחזר בתשובה, שחקן שעשה הסבה לזמר. יש כאן סיפור, אבל לא להוציא מפרופורציות, לא להפוך אותו למגהסטאר. קצת צניעות, חבר'ה.
ואגב, נדמה לי שבחנות בסטימצקי בהופעה המתוקשרת של שולי רנד לא הקפידו מספיק על הפרדה בין נשים וגברים. לא שזה מטריד חילוני גמור כמוני, אבל אם כבר אז עד הסוף. אבל כשעושים פרומו, למי איכפת. יאללה, העיקר למכור.