ישראלית

אילנית

אן.אם.סי
4/5

אילנית מתרפקת במנגינת געגועים על הארץ הזו, "ארץ אלף החידות", על חלום ושברו שנוגעים בנחמה ושאלת השאלות – "מה יקרה איתנו כאן"? שאלת שיחות סלון טיפוסית. מה שמנחם בשיר הזה היא המלודיה. הלחן שהלחין תומר הדדי, מלחין צעיר שהצליח לאבחן ולאפיין את החומרים הדרושי לאילנית.

בשביל אילנית עכשיו, שקולה והבעתה טובים מאי-פעם,  הוא כתב מוסיקה שלוקחת אותה אל המשובח שבה כזמרת. לכו אל שיר 5 בדיסק – "כביריה" למילים של רחל שפירא, סולם מינורי נוגה – על הליצנית בהצגה של אלהים, שהא (האל) מאמן אותה בכל הנפילות, כאילו זה סוכם שעליה ליפול בשבילו. מנגינה יפה, טון של נוחם ופיוס.

אילנית חוזרת, ובמסגרת ההתרפקות, כמה טוב לה לחזור אל החיבור בין רחל שפירא ונורית הירש, שמחזיר למחוזותיה הישנים החמים והטובים. השיר נקרא "נישק אותך האור".  עוד שיר על הארץ הזו. פריטה יפה באקוסטית שמלווה את השיר, עיבוד מיתרים שמרכך עוד יותר. רגעים של נשיקות. גלים וגעגועים וגם שירי תעתועים ותפילות. איך שאילנית שרה את זה – מובטח שיר לשירון הישראלי האלמותי. שפירא את הירש מצליחות להדגיש את קווי הארץ-ישראליות – ואשרי המאמינה (שפירא) שהכל חוזר כולל התמימות. המוסיקה לוקחת לסמבה מיד טמפו. ואילנית כידוע אוהבת לחזור פה ושם למקורותיה הברזילאים. וסמבה כידוע תמיד מקרינה  תום וראשוניות.
"ישראלית" (השיר, לא האלבום) היא כישלון טקסטואלי מפואר. שיר יחסי ציבור לישראליות. ככה זה נשמע: בכל מקום, על כל צעד ובכל סיטואציה – אני ישראלית. כתב את זה דודו ברק, ום דיברנו על תמימות – זה בדיוק זה. עוד שיר של ברק מגיע לקראת סוף הדיסק – "ארץ לעולם לא" – וגם כאן טקסט – על "ארץ לעולם לא שהיית לי לערש חיי" – הוא מהסוג שמתקשה לחלחל, למרות העיבוד העשיר של תומר הדדי.
ולס נוגה קליט לוקח את הטון המפויס של אילנית אל "כל גווני הכחול", גם כאן רחל שפירא שכתבה – "אולי אין כלל חוף/ ואולי אין כללל סוף/ לכל גווני הכחול".
בום-פם, בום פם, קצב בלקני ומנגינה מלאת אור ואופטימיות מגיעים ב"הענבים ממש טובים הקיץ", חיים קינן כתב על אנשים וענבים בארץ הזו, ואילנית שרה כמו שהיא שרה פעם "בשנה הבאה", אבל הרבה יותר חום ובשלות.
ואחרי הבום-פם עוד סמבה קלילה על "סתם יום של סתיו" של עמית צח, בפריטה יפה של אבי סינגולדה. "כל כאב הוא חולף, כל דבר שתרצי, יתגשם בשבילך". זה כל כך קליט כאילו שמענו את השיר באיזשהו מקום. מה שעושה הסמבה. אמרנו כבר שאילנית חוזרת מפויסת. אבל למעשה, מעולם היא לא שידרה משהו אחר.
והסיום – זה השיר שהוא כמעט פרפרזה לשם אילנית – "ללכת שבי אחרייך" – גרסת 2008, וכמה טוב להחליף את הגרסה הישנה בגרסה הזו. אז אילנית 2008. לא חדשנית, לא מהפכנית, לא מרדנית, לא רוקרית, אבל טוב שהיא שרה, טוב שהיא מקליטה, כי בנקודה הזו בקריירה שלה, בסגנון המוכר שלה – היא נשמעת כמי ששרה ממקומות בוגרים יותר, בשלים יותר, אותנטיים יותר.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

3 תגובות

  1. חרסונסקי כותב על ארץ אלף החידות "… שאלת שיחות סלון טיפוסית. מה שמנחם בשיר הזה היא המלודיה…" כלומר הוא לא אוהב את הטקסט. ואני כן אוהבת את המילים של ארץ אלף החידות. אני רוצה עוד ועוד שירים עם מילים של שיחות סלון טיפוסיות!

  2. הקול הבלתי נשמע.

    אחד המרכיבים החשובים ביותר בהצלחתו של אלבום, באיכות שלו, ובעיקר, באמירה שלו הוא הסאונד.

    לצערנו, בישראל האנשים המופקדים על מלאכת הסאונד באלבומים-קולם אינו נשמע. נכון, העיבודים הם השורש של האלבום, אך הסאונד והעיבוד כרוכים זה בזה. מיקס מדויק ונכון יוציא החוצה את העיבוד בצורה הטובה ביותר. לכן מן הראוי להזכיר גם את האמונים על הצד הטכני בפרוייקט.

    ואגב, הגיטרות ב"נישק אותך האור" הן קלאסיות ולא אקוסטיות.

    ארז כספי – טכנאי המיקס והמסטרינג באלבום ישראלית

  3. הענבים טובים הקיץ שמתכתב עם בשנה הבאה הוא אחד השירים הנהדרים שנוצרו בתקופה האחרונה. לא רק המילים היפהפיות והמפוקחות, אלא גם המנגינה הכובשת והעיבוד המלהיב ציפיתי להתייחסות יותר ארוכה לשיר הזה שבעיני הוא הטוב ביותר באלבום. הוא וארץ אלף החידות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן