עוד טיול בשביליו העכשוויים של פט מת'יני עם הטריו המצוין שלו – כריסטיאן מקברייד בבס כפול, המתופף אנטוניו סנשז. מת'יני לא בא להמציא את הגיטרה מחדש. או כמו שהוא אומר: עשינו את הקטעים האלה בשיטת האולד-סקול, וכוונתו לאסכולה הטריו הישנה והטובה, אחרי שהשלושה ניגנו בהרבה מאוד הופעות ביחד. אולפן ההקלטות היה כבר התוצאה שאחרי הטיולים, והיא מגוונת.
אמנם שיטת הואלד סקול – אבל כשטריו כזה מנגן, זה תמיד נשמע לא כמו עוד קונצרט. לא מדובר בטכניקה. זו קיימת בכמויות. מת'יני ברוב הדיסק פורט על חשמלית, רק במקרה של Is This America? הוא עובר לאקוסטית. גיטרת הסינתי נכנסת ב – When We Were Free קטע מתוזמר יפהפה. גיוון קיים במעבר לבוסה נובה של Snova המספק מלודיה צנועה ויפה. פורמט הטריו נשמע כמסגרת האולטימטיבית לשלישיה הזו, כשהדגש אינו על פיוז'נים מתקדמים או על ניסיונות אחרים, אלא דווקא בקונטקסט הג'אזי, נגיעות לטינית, בלוזיות, פאנקי.
ועוד כמה מילים על הגיטריסט: אז זהו שכמה מילים לא יספיקו. אוהבי גיטרת הג'אז, מי שמתענגים על גיטריסטים ברמות של ווס מונטגומרי, ג'ים הול – לא ירשו לעצמם להחמיץ את מת'יני באלבום הזה, כלומר את הצליל חם, נגיש, פריך שהוא מפיק, וכמובן את האינטרקציה עם הנגנים שאיתו שנשמעת כמו תקשורת טלפתית. צאו לטיול הזה.