כאן אני עומדת

אמילי קרפל

מילים ולחן: אמילי קרפל. עיבודים, הפקה, תיכנותים: אדם לנצינגר ניר אוורבוך
3/5

"כאן עומדת ומביטה איך מילים עפות אלי במהירת טיסה".
מה הסיפור של הקול השברירי שכאילו מנסה להעביר דרמה אישית? ככה: היא תרים אותו מהרצפה, תשטוף לו את הפנים, תריח כל פיסה קטנה בגופו, ואם לא די בכך – "למרוח את עצמי בך, לברוח מעצמי איתך". היא גם בוכה ונשברת לפעמים וסולחת בלי שהוא יבקש סליחה. שנאמין לשרבוט הזה? לא חייבים. דרמה על לא דרמה. זו כתיבה שמנסה להיות "אומנותית". לנצינגר ואוורבוך ניסו לעטוף את השיר במעטפת רוק אמביינט, אבל זה לא הופך את המוצר לפחות בלתי אמין.
מאז מטרופולין, צומח מעין ז'אנר של שירי אווירה אפופים יענו מסתורין, שנותנים לעיתים תחושה של מניפולציה.  

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. אני חושב שאתה מפספס פה משהו..
    זה שיר מאד יפה
    וגם אם הוא קצת רוקי או ישראלי הוא עדיין מרגש
    וההפקה שונה וחדישה ולא מיתפלצנת או מנסה להיות משהו שהיא לא

    מטרופולין מאד קר ואמילי קרפל חמה נשית ורגישה.
    אני בכל אופן מזמזם אותו כל היום בראשי..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות