אחות של שלגיה

אלה

הדיסק, המופע, התו השמיני
3/5

מתחילים ב"שבע שעות". "צלילים את ליבו מכשפים/ סורגים בתחפושת תוים/ מפתחות קטנים מנעולים גדולים/ נחושת פח ושאר ברזילים" (דווה פריה) ההבעה הדרמטית של אלה לא עוזרת לפענח טקסט. היא שרה נרגשת על שבע שעות, שבעה שבועות של תותים בטעם גן עדן. נשארתי עם סימני שאלה.
"השיר של יעלי" הוא דוגמא לכך שהפשוט יותר, משכנע יותר – על לבטי הקשר איתו. החששות למרות שהוא הכי. המנגינה יפה ומשדרגת.

אלה מי? נדמה לי שבאחד השירים ראיתי – אלה דר. אפשר לקבל ביוגרפיה קצת יותר מפורטת. היא לא ילדה. מה שברור הוא שמהשירים עדיין לא מתבהרים קווי מתאר אומנותיים.
אלה מנסה לשיר פגיעות ביחסים בינה ובינו. וגם בינה לבין עצמה. "מנסה לשכוח" מתמודדת עם בעיה אישית בהבנת עצמה מול האהבה.  שיר רגש שאינו מצליח לחלחל,  למרות הדרמטיות. ב"לך מכאן" – קצב מידטמפו – אלה שוב מביעה תחושה תסכול ביחס לאהוב. היא רצתה אותו אחרת מכולם. עכשיו היא לא רוצה לראות את פניו.

השימוש בסיפור המקראי על העקדה. "אברהם אל תעקוד אותי שוב על המזבח, אלהים משקר" פופ ישיר וקצבי – חולף עובר, נשמע סתמי.

היפה ב"אופטימית" שהוא משתחרר מהכבדות הדרמטית של הדיסק ומקבל מימד קברטי דינאמי. הפער בין להיות אופטימית ופסימית במשבר יחסים/נטישה יכול להיות שאלה של תחושות או של החלטות. וכאן אלה אופטימית. שיר מוצלח במיוחד בלחן, גם בביצוע הנקי ועם זאת התיאטרלי בעיבוד ובהפקה של אלדד ציטרין.  שמתפתח . תזמור מיתרים קולע וקולח + שריקה קלילה וגם כניסה מצוינת של כלי נשיפה בסוף השיר. המנגינה הקליטה והעיבוד הפריך והמהוקצע עושים מהשיר הזה משב רוח רענן.
היא מבקשת ממנו במקצב אוריינטאלי ריקודי להבטיח לה "שירים ישנים ברדיו" שמזכירים לה אותו וניגוב של דמעות "בחולצה מהכביסה". נו. 
מוצלחת גרסתה ל"אם כבר לבד" של מיכה שטרית בעיבוד קצבי ווקאלי סוער שטוען את השיר במתח דרמטי מאופק" מיליוני אנשים לבד/ ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה/ שנחמם שלא נקפא, שלא נשתגע.
"מגלגלת תקווה" הוא דאנס סתמי לטקסט לא הכי מוצלח על עצמה כמי שמתרוצצת "אבודה בתוך המיתון" ו"רוצה למצוא שלווה"
ואחר-כך מגיע וידוי בליווי פסנתר (טוב) – "לומדת". אלה מייצרת איזושהי תחושה דרמטית מטקסט שלא נכתב להלחנה, ולכן מתקשה לעבור.
"שלגיה" הוא שיר עצוב (לחן יפה!) שמתפתח לדרמה, ולא הכי הבנתי את הסיפור שמאחורי: כהראה על ילדה מחופשת לשלגיה ששואלת את אבא "למה חוזרים הביתה אבא, למה רק אמא מחליטה". יפה, אבל על מה הדרמה?
אין לי מושג איך צנח השיר הזה לדיסק, ממש כמו ששאר החומרים לא ממש מתחברים לי לתמונה ממוקדת על הזמרת.

 
היינו בבכורה של אלה בתמונע. למרות שניסתה להעניק תחושה של ביטחון, נשארה מרוחקת. משהו ממנה לא עבר מהבמה. היא צריכה ללכת על פשטות, פחות יומרות טקסטואליות, להיות יותר פרפורמרית בלתי אמצעית, נטולת מניירות ומסתכלת לקהל בעיניים.  נמתין. יש אופק.

אלה – קטעי וידאו מההופעה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן