האלבום תוכנן להתבסס על גיטרה וקולות בלבד, אלא שאט אט השתנו תוכניות. הוא הפך מפולק מיוסיק לפופ אישי, תקראו לזה אלטרנטיבי. אני לא הייתי נכנס להגדרות. פריז עזרה ליעל נעים ליצור אלבום של שירים קליטים אבל בסולם מאוד אפרורי עד מלנכולי.
השותף דיוויד דונטיין עודד בחום לשיר בעברית והתגבש קונספט מינימליסטי על בסיס כתיבתה המאוד אישית.
יעל נעים זה New Soul מסוג להיטי הנצח שימשיכו ללכת איתה (יצא כסינגל) . האלבום על 13 שיריו הוקלט בדירתה שבפריז. השיר הפותח "פריז" מושר בעברית ובצרפתית. בשיר הרביעי שנקרא "לוותר", שמתחיל אקוסטית רגועה, היא שרה בעברית: "כמה כעסים שמרתי במיוחד לך, אתה יקר, כמה מרירות אספתי במיוחד בשבילך… רציתי לדעת לוותר לך".
כל העבריים רשומים על העטיפה באותיות לעז – Yashanti, Yashanti. גם Shelcha. בעולם שמחפש אקזוטיקה אתנית זה עובד. אבל עברית עובד? אז אולי אלה הטוניים הרכים האלה, שמטעינים כל שיר בתחושתיות דקה עוברים את מחסום השפה. עברית מלנכולית מסתדרת יפה עם צ'לו.
יעל שרה ב"שלך" – שיר אהבה ללא עתיד, בקול מרוגש נטול פתוס – "הלב של רעב , הגוף שלי כואב… תן לי עוד דקה לברוח". אינטימיות צובטת. Lonely ממשיך את הדיאלוג האישי מאוד, מגיע ממקומות רגשיים מאוד אמיתיים כשהיא שרה "יו אר סו לונלי" בעיבוד מינימליסטי יפה למיתרים ופסנתר.
היא מזכירה לי בבת אחת כמה זמרות איכות מהסוג הלא ישראלי. אין לי שום ספק שיעל נעים כבר נמצאת בליגה של המיוחדות מהסוג של טורי איימוס, פיונה אפל, אולי אניה. נזמרות שחושפות הכי אותנטי. מוזרה האינטרפרטציה שלה ל-Toxic של בריטני ספירס. מה פתאום?
אבל זה מה שעושה אותה כל כל מיוחדת. לשיר בעברית וגם באנגלית ולהישמע כל כך ייחודית. אלבום שאתם לוקחים לכורסה להתפנק על צלילים צבועים בצבעים של חורף, מייצרים אווירה של להיות או לא להיות באיזה חלום. יעל נעים מאוד.
