זה מסוג הטקסטים שלא היו מתקבלים לטרום סדנא למתחילים חובבים. משהו שאומר – את ילדה עם שאיפות להתפרסם וכישרון מאלהים, זכרונות ארוזים אל תוך החשיכה… אל תתני ילדה לקלקל לך את החלומות.. ו… העולם לא מחכה לך".

ואחרי ששמעתי את הזמרת שלי קוגן (להירגע, להנמיך את ההיסטריה), את העיבוד השבלוני, אני אומר: לא צריכים לחכות לשלי קוגן. גם אם אני הייתי יחצן או מפיק (כמו שנאמר בשיר) לא בטוח שהייתי מחזיר לה תשובה. אולי מתוך נימוס. כתוב בקומוניקט שנשלח עם הדיסק שהיא בוגרת האקדמיה למוסיקה ומנגנת בכינור. אז מה היא מחפשת בפופ? שתתרכז בכשרונות שלה. אולי כינור.