בואו נטפס עם עמיר בניון לספירות עליונות. ראה מלאכים עורכים שולחן לבן המלך, סולם של געגועים עולים ויורדים, וזה לא חזון תעתועים. טקסט רוחני על עולם שעובר תיקון עם חזרתו של מי שמחכים לבואו שנים. האם אלהים יתקן את העולם ויגלגל אותו מההתחלה? זה עולם שלא יודעים מיהו בו השיכור ומי הצלול. הבקשה ש"הוא יבוא" יכולה מן הסתם לרמז על המשיח, אך יהיה מי שיהיה – השמועה על עולם טוב יותר נשארת בגדר שמועה, דימיון, חזון.
בניון ממתין להארה, לתיקון. למטמורפוזה. המוסיקה לא מפספסת את התוכן, למרות קצביותה הפשטנית משהו. עמיר בניון הוא זמר, שלא יתן לטקסט כזה ליפול, אפילו על מנגינה לא מי יודע מה. הטקסט הייחודי, הסלסול, הכוונה שבלב. את בניון אי אפשר להחליף בשיר הזה.
3 תגובות
שיר ענקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק השיר הכי טוב שיצא השה
מבקר…בנוגע למוניות….לא שמעת על המושג דימוי???הטקסט הזה הוא מצויין והוא טקסט מרמז הפוך על הפוך…חבל שלא התעמקת בו יותר…פספסת…
אחרי שכבר חשבנו שעמיר בניון כבר לא יוכל להפתיע אותנו עם פרויקטים לא צפויים, מגיעה הידיעה על מיני-אלבום שייצא בקרוב ויהיה מיוחד משתי בחינות: קודם כל, הוא יעסוק כולו בגאולה. שנית, מדובר בג'אנגל יהודי. כן, שמעתם נכון.
המקצב של "עומד בשער", הסינגל השני מתוך הפרויקט (הראשון היה הביצוע להמנון הלאומי "התקווה"), מזכיר טיפה את זה של "שלכת", בהבדל אחד בולט: הוא הרבה יותר עמוק, ועם האנרגיה שלו אפשר לבנות לפחות שלושה כורים אטומיים. כשעמיר צועק למשיח "תבוא!", נדמה כאילו שערי שמיים נפתחים בזכות אותה זעקה, שממשיכה ב"אנחנו מחכים לך יותר מדי שנים, אנחנו השתגענו, אין לנו יותר פנים. רק הולכים ומתכלים כל הזמן, אז תבוא!". האמת היוקדת שבו מתרגמת ומנקזת את עצמה היטב לשיר, וגם אם הגאולה היא לא בדיוק נושא שמטריד אתכם ביומיום במובן הדתי שלה, אפשר לקחת אותה בקונוטציות אישיות: גאולה ממצב אישי לא מזהיר, גאולה ממצוקת חנייה, גאולה ממלחמות, גאולה משחיתויות וגאולה מהמוזיקה הגרועה שמתפשטת בשנים האחרונות בכל מקום. ובמקרה האחרון, "עומד בשער" הוא הגואל עצמו.