בואו נחזור להיות בני האדם, מבקש יוני גנוט. איך? אי שם באגם נשטוף את הפנים שהכתימו. או: במדבר – בקבירת אלף הידיים שרכש. בדממה – באין סוף הנורא – שם נחזור אל דמותנו כבני אדם. זה שיר בלי אלהים. אלהים זו הדממה. החזרה למקום שממנו באנו – היא החזרה למה שהיינו.

הלחן רחום וחנון, מלודי ונוגה – משהו בסגנון שמזכיר להקה צבאית ששרה "ילדי חורף 73". גיטרה קלאסית, צלילי כינור, טון רך, מרוגש ובהמשך, הליווי הופך את זה לאוריינטאלי, בקצב דרבוקות. יוני גנוט העדיף  ליריות מלודית בעיבוד מגוון. הקול של יוני נעים, אבל נדמה לי שיותר מזה כובשת המוסיקה, וגם הטקסט עובר לשלב הבא. "בין השמשות". תרשמו את השם. יש שם אופק בהיר.