איפה מדונה היום? היפ הופ, רטרו אייטיז דאנס? טימבאלאנד? מה מחפשים אצל מדונה? שלושה ארבעה להיטים גדולים. למדונה אין בעיה עם זה. ספרתי חמישה. בהקשבה ראשונה הייתה תחושה שזה עוד אחד האלבומים היותר צפויים שלה, שטוח ולפעמים אף משעמם. הקשבה שנייה שינתה קצת את המחשבה הזו.
היא מנסה את ה"ביטים האורבניים" של טימבלנד את פארל. אהבתי את מס. 11 "השטן לא יכיר אותך", נדמה לי הבלדה היחידה בדיסק. ברוב השאר לחצתי פאסט פורוורד. קחו את Incredible – הפקה מסונתזת של דאנס פופ, מאוד מהוקצעת, אבל יש לך תחושה שמדונה כבר מכינה את השאו הבימתי הבא שלה. איכשהו המפיקים הכי חמים של ימינו יודעים לחבר את הדיסקו של ה-70 עם הגרוב של ה-80 והדאנס של ה-90. ("Heartbeat") השיר הפותח Hard Candy, נשמע מכאני.
4 Minutes ההיפ הופי עם כל ההצלחה הוא מבחינתי אחת האכזבות של הדיסק. אבל הטרייק השלישי Give it to me – הוא שינוי מעניין בגישה, אמנם פופ מתקתק אבל פחות קונבנציונאלי. מעלה חיוך. "Miles Away" נפתח במפתיע בצליל אקוסטית, וזה סוף סוף פופ עם סיפור כשמדונה שרה – 'You always love me more…miles away'. על מה שעושים המרחקים בטווח הרחוק באהבה. זה אגב – להיט. (מה, עוד לא הוציאו את זה כסינגל?) "She's Not Me" הוא דאנס צעיר ופשטני שנכתב על רקע איזו יצאנית שהכריזה דברים בוטים כלפי מדונה. "Beat goes on" צריך להיות הסינגל השני מהאלבום Kayne West היה כאן והשאיר למדונה שיר שיכנס לרפרטואר הנצחי שלה. דאנס עם גרוב. שנסכם? אולי לא הכי טוב שלה, אבל מספיק טוב כדי להיכנס לרשימת הטובים שלה – "Bedtime Stories", "Music" and "American Life".. ואם בוחרים בדיסק בז'אנר הדאנסי, מדונה היא בחירה טבעית.
