אף מילה בעברית למרות שמדובר בצמד מיטל את ניב, בורן אנד מייד אין איזראל. למה להרוס קמפיין שמיועד בעיקר לחו"ל. דפי יחסי הציבור מגדירים את מה ששמעתי "אלקטרו פופ". אני קורא לזה "אלקטרו דאנס". המתכון: שבלונות סאונד. קצב רפטטיבי. אחרי שלושה קטעים אפשר ללחוץ פאסט פורוורד ולהבין שהרבה כאן לא יתחדש.
"אבודה ללא אהבתך/ השומע אתה אותי עכשיו/אבודה ללא אהבתך/הדלקת אותי, אני נופלת/ שלוט בי, אנא אל תפגע בי". ויש שיר שאומר: "רק אתה יכול להרימני גבוה יותר בתשוקה/ רוצה להישאר איתך כל חיי/ אמור לי מה עלי לעשות" הבעיה אינה בטקסטים הפשטניים, אלא בטונים שממחזרים את עצמם.

מיטל היא עבד של השבלונות המילוליות שהיא יצרה (לא אישי, לא סיפור, סתם משפטים על אהבה ואובדנה) וגם של קצב אחיד ועיבודי סטנדרט למכונות סאונד (כולל קישוטי קצב דרבוקה אוריינטאליים ואקצנטים ערביים). המסגרת הקצבית האחידה המתוכנתת שממוקדת ברצפת הריקודים מקנה תחושה שהמוסיקה של Knob היא שיר אחד, למרות שלמיטל יש קול טוב וגם המנגינות אינן תמיד משכפלות את עצמן. האטת הקצב ב-Don't Tell Me ("שאהבתך נגמרה/ אתה רוצה לברוח, לצאת לחופש/ אני רוצה שתישאר) מעניקה ייחוד לשיר הזה.

אלבום של נונסטופ דאנסינג, מופק ברמה שמצדיקה את הכיתובים באנגלית, אבל שטוח מכל בחינה אחרת – טקסט, עיבוד, ביצוע. ועם זאת: לתעשיית הדאנס המקומית-עולמית יש זמרת טובה מאוד לפרוייקטים כאלה ואחרים.