היא הבינה שהיא עלולה למות בלעדיו, להיעלם בלעדיו. וככה שרה אביטל לבני: "אז לפני שאתה אורז ת'החיים ועוזב – רציתי רק שתדע/ רואים את הטל בעיניך"
אביטל לבני דופקת שיר אהבה מלנכולי. לי הייתה תחושה של רגע , אביטל, הירגעי, לפעמים החיים חזקים יותר מעוד אהבה. לא כל כך מהר מתים מחוסר אהבה. חוץ מזה, אביטל, קראת את השיר לפני ששרת אותו: רק אחרי שנסע הבינה כמה הוא חסר, אבל אז מגיעה שורה – "לפני שאתה אורז ת'חיים ועוזב, רציתי שתדע וכו' " הוא עזב או שעדיין לא עזב? ואם הוא כבר עזב, על מה עוד יש לדבר? גם לגבי "אורז ת'החיים" לא ברור אם הוא נוסע, נפרד מהחיים. רב הנסתר על הגלוי.
ככה: תחזרי לאסתי סתיו לשאול שאלות. תגידי לה שלזמרת כמו שאת מגיע טקסט איכותי יותר. חוץ מזה, קיבלת יופי של עיבוד, יודעים אצלנו לחבר גיטרות ותופים, סולואי גיטרה בלוזיים משדרגים הדרמה הזאת כאילו היא בעצמותיך. הבעיה: זה לא הגיע לעצמותי.
