לסגור את הבאסטה

אירוויזיון

0/5

אגיד את זה הכי ישיר: לא סובל את האירוויזיון. משבר המיאוס הקשה החריף לפני שנתיים כשרוב הדוז פואה הילכו ל"הרד רוק הללויה" של "לורדי" מפינלנד, עם הגימיק של המסכות המפלצתיות.
שאלתי מה קורה כאן? מטאל מיושן כגימיק? ואז הבנתי שנכנסנו לעידן חדש: התוצאות כבר נקבעות מהרבה אס.אמ.אסים של ילדים משועממים. מסר למשתתפים: אל תביאו שירים טובים. תביאו את האמא והאבא של הגימיק.
גם הפעם ניסיתי להיצמד לכורסה. לא הלך. פעם חשבתי שאני חוזר על עצמי כשאני אומר בעיקר דברים רעים על האירוויזיון. אחר-כך הבנתי, שאני יכול להמשיך לכסח לנצח. הרי כולם ממשיכים לרוץ על זה. משקיעים בטירוף במתכונים ובנוסחאות. בודקים טרנדים. פעם טרנד מודרני, פעם מתכון מלודרמטי מיושן בסגנון של פעם. וכולם מתכנסים סביב הלוח האלקטרוני, כאילו הדירוג קובע משהו לגבי איכות. ממש כלום. אפס. זירו.
אבל אם פעם נאלצנו לספוג מקסימום 24 שירים. היום – כמעט 43 שירי אירוויזיון הם לא רק עלבון לאינטליגנציה, הם מטרד נפשי.

משעמם וגם מיותר לכתוב ביקורת על זה. מצד שני, וזה מדהים – כל מדינה הכי זעירה והכי קיקיונית מתדפקת על האירוויזיון משתוקקת להגיע לגמר. גם אנדורה. מונטנגרו ואזרבייג'אן. מתי בפעם האחרונה שמעתם על המדינות האלו. ואני כבר לא מדבר על כל המדינות,  שנולדו אחרי התפרקות ברה"מ ויוגוסלביה, שהציפו את האירוויזיון. שום דבר כבר אינו מרגש בתחרות. תהרגו אותי, גם לא בועז מעודה עם הקול המדהים. עוד חצי גמר ועוד חצי גמר. האירוויזיון רוצה להיות כדורגל, והוא לא!!!. חייבם כאן שינוי, או לסגור את הבאסטה.

מלמעלה למטה: נציגי אזרביג'אן, יוון, פולין ורוסיה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות