המיטב אוסף משולש

יהונתן גפן

אן.אם.סי
4/5

אין לי רבע מושג לפי מה בנאדם נכנס לחנות תקליטים ובוחר אוסף. אביב גפן כותב בפתח החוברת המצורפת: לאן שלא תלכו, תמצאו שירים. הם שם כמו שלטים בצד הדרך, מלווים אותנו בחיים.
ואוסף הוא אכן הרבה שלטים, שלא בטוח  אם הם מזוהים לפי כותביהם. יותר – באופן טבעי – לפי מבצעיהם. אז למה להוציא אוסף של יוצרים? יהונתן גפן, תקנוני אם טעיתי, מבוקש יותר בחנות ספרים מאשר בחנות התקליטים. זו אינה שאלה שנוגעת רק לגפן, אלא לכל אותם יוצרים (לא זמרים יוצרים)  שמוציאים אוספים של שיריהם בביצועים של זמרים שונים.

אבל די בתירוץ קל לתת לזה דחיפה:  לפי הדף שהגיע יחד עם הדיסק יש כאן 9 שירים שמופיעים לראשונה על דיסק. רשימה אינה מצורפת, אבל אמרתי כבר – די בתירוץ קל. לאוספים טובים צריכים תירוצים קלים. כלומר – העיקר שתהיה איזושהי עילה, וכאן אלה 39 שירים מוכרים של יהונתן גפן, פלוס דיסק של קטעים מתוך המופעים שלו.

בהקדמה שהוא כותב על הכתיבה של אבא שלו, כותב אביב גפן: "הוא הגיבור שלי, ההשראה שלי, הא מצייר באותיות תמונות עוצרות נשימה …"
וזהו יהונתן גפן. משורר שמצייר במילים. פזמונאי ועורב. אמן שחלם להיות בוב דילן מקומי, להביא אותה במהפכה, רק שלא מצא עם מי לחלוק אותה. מצד אחד התמימות הזו של "יהיה טוב". מצד אחר – הגרסה ל"גשם כבד עומד ליפול". גפן נגע בדילן. נגע.
הרבה מעבר לפרטנציות הטביע גפן חותם המוסיקה המקומית, בכתיבה שיש בה גם מתוגת המקום הזה, לירית-אנושית, נוקבת-סטירית לעיתים. מאוד רומנטית. ("ערב של יום בהיר", "אי ירוק בים") ומצד אחר – עוסק בנופים האנושיים. איך שר שלמה יידוב: "מבדידות האנשים הופכים קשים, מעטים יוצאים ממנה נשכרים/ יש הפוחד מהדממה/ יש המגלה בה נשמה"
יהונתן גפן היווה השראה למלחינים ולזמרים להפוך את המילים לשירים יפים. שיר הוא עסקת חבילה. אין מילים בלי מנגינה, בלי ביצוע, בלי עיבוד והפקה.
ויש כאן הרבה מאוד "עסקות חבילה" יפות שגורמות להתגעגע. וכבר כתבתי באיזו רשימה שהשירים היפים של הזמר המקומי נכתבו בעשור ההוא שבין סוף השישים לסוף השבעים.

אז בואו תגעגעו לימים שאריק איינשטיין שר "אחינעם", "שיר של רנדי ניומן", "יכול להיות שזה נגמר", מירי אלוני – "הבלדה על חדווה ושלומיק" ו"להיות לבד" מפס הקול של הסדרה "חדווה ושלומיק" (1971), ה"שלושרים" את "מי מפחד מגברת לווין", שולה חן – "אוריה החיתי", אושיק לוי – "יונתן סע הביתה", חנן יובל – "שיר אהבה פוליטי" ו"אתם זוכרים", מתי כספי – "דקה דומיה", יעל לוי – "בלדה לנאיבית" ו"אי ירוק בים" שהלחין יצחק קלפטר בסמבאיות רקידה, מיקי גבריאלוב" של "סיפור של חורף" (בדואט עם סמדר וימזר) ו"אבא סיפור", ל"הנסיך הקטן" של "קצת אחרת" שהלחין ועיבד שם טוב לוי. "שיר אהבה" ו"שיר בין ערביים" הליריים של שלמה יידוב. "אופליה הקטנה" בביצוע הדרמטי-מאופק של דני ליטני. וזה אפרים שמיר שמתרפק על ירח בין השלוליות ב"ערב של יום בהיר"
ועוד בשבעים – שירים מתוך "הכבש השישה עשר" וביצוע משתתפיה, היצירה המולחנת שהתייחסה לילדים כאל בני אדם. לא כאל תינוקות. ("גן סגור", "הילדה הכי יפה", "לילה טוב") ואז מגיע הרוק הנהדר של "ככה את רצית אותי" בביצוע להקת "תמוז",
שנות השמונים: דיוויד ברוזה זוכה כאן למקבץ – "שרוכים", "האישה שאיתי", "דניאלה", "יהיה טוב" (הקלטה מפסטיבל נואיבה 78') . וגם יצחק קלפטר של "האהבה שלי היא לא האהבה שלו" – שיר קצבי נצחי. ריקי גל עם "מקום לדאגה" ללחנו של מתי כספי, שיר נצחים כאן בדואט של השניים. אריק סיני – "על עגלה של אספסת" (לחן של מיקי גבריאלוב) והנה עוד אחד שממשיך לרגש – "שיר לשירה" של קורין אלאל. איזו אינטימיות יפה.
שנות התשעים: פוליקר ב"נד נד", "פחות אבל כואב". אולארצ'יק שובר לבבות באינטימיות הנוגה ועם טיפת ההומור הטיפוסית של "נערה במשקפיים".
שנות האלפיים: אביב שר "גשם כבד עומד ליפול" בגרסת האב לבוב דילן. דין דין אביב דרמטית ב"מעבר לגדר", שיר פוליטי נוקב, מהקלטה בליווי פסנתר שנעשתה בהופעה "דגים מתים לשחות עם הזרם" ב-2004.  מקבץ של שירי איכות, ולא חשוב כל-כך איך תגיעו אליו. גם לא התירוץ.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

5 תגובות

  1. בעיניי עם כל ההערכה רבת השנים שיש לי ליהונתן גפן, יש לי את כל ספרי השירה שלו בבית (כולל את הראשון "מקום לדאגה") נראה לי שבאיזשהו מקום האוסף הזה דיי מיותר. אולי הדבר הכי טוב שיצא באוסף הזה הוא הגישה האישית של יהונתן למאזיניו ואהבתי את האיזכור של המשורר האמריקאי, קארל סנדברג (שהוא אחד המשוררים שאני באופן אוהב מאוד), אבל הלוא מעבר לאוסף "שירה בלי ציבור" כבר קיים לפחות אוסף אחר משיריו שהוא לא שונה בהרבה.

    כאמור אני לא מבין עד כמה צודק קיומו של האוסף הזה וברור שהוא עדיף על אחרים, כי באוסף מדובר ב-3 דיסקים אבל יחד עם זאת אני חלילה לא פוסל את האפשרות שביום מן הימים יוציאו אוסף מעמיק ב"מדיה דיירקט". שם יוצאים אוספים בקופסאות ואני חובב שלהן. כולי תקווה באמת שסופסוף ימצאו לנכון להתייחס יותר לתיעודים של ההופעות שלו ולא רק כבדרך אגב כמו בדיסק השלישי של האוסף הזה.

  2. לדעתי יהונתן גפן מזוהה הרבה יותר עם שיריו ופזמוניו מאשר הספרים שכתב.
    אנשים מכירים את הדיסק הכבש ה-16 הרבה יותר מספרי הפרוזה והשירים שלו.
    השירים המופיעים לראשונה ע"ג הדיסק דווקא מצויינים בכוכבית ליד שם השיר בגב הקרטונית.

  3. כמה דברים. ראשית כל חברת "מדיה דיירקט" אולי שינתה קצת את צורתה, אבל אפשר להתרשם מהאתר שלה שהיא עדיין קיימת ואפשר לרכוש ממוצריה.

    לגבי ברניס, הכתיבה של יהונתן גפן היא מגוונת וטוב שכך. אני באופן אישי מחובר לכל מה שהוא כותב, ומכל סגנון מפיק הנאה אחרת.

    השירים שיצאו באוסף הזה ובאוספים האחרים שלו ראו אור קודם בספרי השירה של יהונתן גפן. לגבי הספרים שלו שמוגדרים בעיניך כפחות מוכרים שלו זה תלוי למה אתה מתחבר יותר. זה לא סוד שיש כאלה שעם כל הכבוד לו ולמשוררים אחרים שלא אוהבים שירה ויתחברו דווקא לאותם ספרים ("אישה יקרה", "חומר טוב", "רומן אמריקאי" ועוד…) יותר. זה ללא ספק עניין של טעם.

    פרט לזאת כפי שיוסי חרסונסקי הזכיר בדבריו השירים שרואים אור לראשונה בדיסק השלישי באוסף המוקדש לאסופה מכל מיני הופעות, לקוח מ"דגים מתים שוחים עם הזרם". ושוב אני מוכרח לחזור ולומר שאני יותר מאשמח אם ימצאו לנכון להוציא מחדש את כל ההופעות ביחד ולחוד. זה יהיה פשוט צעד מבורך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות