"ממעמקים"

הפרוייקט של רייכל

הליקון
4/5

שושנה דמארי בפרוייקט של רייכל? עם כול הכבוד, ויש כבוד גדול, היא לא שייכת לקונספט של הפרוייקט. רייכל מצדיע למלכת הזמר העברי, והדגש הוא על העברי, כי רייכל עם כול הרב-אתניות שלו, הוא מלחין שקשור בטבורו גם לשירון העברי הישן והטוב. "עלה נישא ברוח" הוא לחן במיטב המסורת של מלחיני הזמר הישראלי כולל העיבוד למיתרים. אבל הוא שייך לאלבום אחר.

הבחירה של רייכל בזמרים היא חלק מהניסיון להפוך את המוסיקה שלו לייחודית. לא די במלודיה, ויש לו מלודיות קסומות. הערך המוסף נמצא במצלול האקזוטי, בקוסמטיקהה אתנית. מזמור מהדיוואן של ר’ שלום שבזי הולך עם ראפ וצליל אתני. סוג של קיטש אתני יפה שהוא חלק מהקונטקסט.

ב"יש בי עוד כוח" עם דין דין אביב, על רגע האושר באהבה, המוסיקה היא לא רק הלחן אלא מה שמרפד אותו בשכבות צלילים.  

כמלודיסט הוא פשוט, ישיר. סימטרי. כמעבד וכמפיק הוא מחפש את המעטפת הרב-אתנית התחושתית. ככותב מילים הוא משתמש בשפה פיוטית כדי לתאר מתח יחסים בינו ובינה, תחושות געגועים לבלתי מושג בספירות לא ארציות. המאהוול נכנס למוסיקה בדלת הראשית גם באקצנט הימני הכבד ב"אם תחפצה" גם בהודית ב"מילים יפות מאלה" עם כברה קסאי.

 רייכל מנסה לנוע על שני צירים בו זמנית – אתני מקומי ואתני עולמי. שיר מבחינתו זו לא רק מנגינה, אלא אווירה, מעין אמביינט קוסמופוליטי. אבל דווקא בשני שירים, "מכול האהבות" ששרה מאיה אברהם ו"אולי פעם" ששרה מיטל מעודה, משאיר רייכל את השירים בקווי המתאר הראשוניים שלהם, נקיים ממניפולציות אתניות, מאפשר למלודיות היפות לעשות את שלהן. וכמו כדי להדגיש את הגיוון האתני אומנותי, מקבלים "עזיני" בשפה הערבית מקושט מערבית בשירתה של מירה עווד, וגם זמרת אחת מאוד "ארצית"- מירב איתן ששרה בטון נמוך ומסתורי "אין לי תירוצים", במנגינה ועיבוד שעושים ממנו מעין שנסון צרפתי..

ועם כול הניגודים והצבעים שבסלט הרייכלי, כולל שושנה דמארי, רייכל מסתמן גם בפרוייקט השני שלו כאחד היוצרים המרתקים במוסיקה המקומית

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות