ניל דיימונד (67) שר חמישה עשורים, והנה חוזר שוב הניגון הזה, קול צרדרד שמביע תשוקות נואשות, אותו להט רומנטי דרמטי ב"אם לא אראה אותך עוד פעם".
זה לא ניל דיאמונד אחר מאשר ניל דיאמונד של להיטי הענק מהשבעים Song Sung Blue ו – Sweet Caroline. מי שלא סובלים את ההבעה שלו סבורים שהוא בומבסטי. שמעתי  את הקודם שלו 12 Songs. זה נכון אבל דיאמונד הוא סינגר סונגרייטר שיודע גם להיות סולידי. הכתיבה שלו מאוד מהוקצעת. הטונים – פיו וליבו שווים. משדר חום טבעי. הוא שר בדואט עם נאטאלי מייינס מהדיקסי צ'יקס (Another Day (The Day Time Forgot – שיר שמגיע, שנוגע. Benmont Tench מלווה יפה בקלידים. קולו של ניל כאן הוא סולידי, אפילו מאופק יחסית לביצועים אחרים, ואיזו עוצמה יש באיפוק הזה, שמקבל תפנית דרמטית מסוימת בסיום. ב –
One More Bite Of The Apple הוא שיר אישי על תחינתו של היוצר לזכות בחסד נוסף של השראה ביצירה, עוד נגיסה אחת בתפוח המתוק. לא בכל השירים באלבום נוגס דיאמונד. ב – Act Like a Man בסגנון קאונטרי זה קורה. Whose Hands Are These בליווי גיטרה ופסנתר, מופק אקוסטי למהדרין, מדגיש מצוין את קוווי המתאר הדרמטיים של הזמר, וזה כל מה שאומר האלבום הזה (גולל המפיק הותיק ריק רובין) – תרצו או לא תרצו זהו ניל דיאמונד, למרות שעליו פניו כמעט הכל נשמע מחזור של מוסיקה שהוא עשה בעבר, הרי עדיין זה סטורי טלר שמאמין שמוסיקה היא סוג התגלות של נשמתו המיוסרת.