פעם נהוג היה לומר שהפופ הישראלי מפגר באיזה עשר שנים אחרי הפופ האנגלי. לפי "אולטראס" המצב הוחמר. הם מנגנים סינתיפופ, שזה סגנון של אמצע השמונים, סטייל דפש מוד, אחד מתתי-הז'אנר של מה שנקרא new wave, שנולד בתחילת השמונים כשהוא מושפע מהרכבים כרוקסי מיוסיק ומאמץ חידושים של הרכבי אוונגרד כקראפטוורק, וגם גרי ניומן, ליגה אנושית ודפש מוד, כמובן.
אז הנה, הרכב ישראלי חוזר בדיוק לזה – סאונד אלקטרוני סטרילי, מנוכר, קצב רפטטיבי. הטקסט תואם – "בונה לי חומה מסביב לעצמי", "מתרחק מחום של אש זרה" אבל יש אור בקצה מנהרת הסינטי – "מחר יהיה טוב וצריך לעזוב ולהתחיל מחדש" "אולטראס" אינה מביאה בשורות חדשות בז'אנר הזה. היא נשענת על קונבנציות בעיקר. הטקסט הוא הבלחה די סתמית נטולת פיוט ועומק על מצבו של הבנאדם.
.
