"שימי שינקין, שימי מייק אפ לכסות את מה שאין"

"הקרקס של דולי" מתקרקסים ברוק שמח על חשבונה של מיינסטרימית נבובה, נציגת דור הכלום, שאפילו מין מזדמן היא כבר אינה ממש עושה. "כמעט שכבנו"… "הייתי שכורה", חובבת מותגים ("דולצ'ה גבאנה") גלגל"צ, מודעת למצבה ("יש לי חברים שמתביישים לצאת איתי") הטקסט מנסה להתמודד עם אב-טיפוסית של דור – אפילו בהיבט סטירי חברתי. (בצירוף של שינקין, גלגל"צ, דולצ'ה גבאנה יש יותר משהו פופוליסטי מאשר ציניות מקורית נוקבת) בואו נגיד שיש כאן ניסיון מצד לירון רפאלי לאמירה, נאמר – סטירית, אם כי התוצאה נדושה משהו.
המוסיקה – מבשרת בשורות הרבה יותר מבטיחות, מורכבת משכבות של פופ עדין ורוק קברטי תזזיתי. הקול הרך של הסולנית שמחליף צבעים לעצבני ואנרגתי, מול צליל גיטרות גועש. כדאי יהיה לעקוב אחרי התפתחות ההרכב הזה. הפתעה? הבטחה? אחלה קלישאות למקרה הנדון. המלצה: להמשיך לעקוב. תרשמו: הקרקס של דולי.
הקרקס של דולי הם: לירון רפאלי – שירה, אסף לסרי – בס, דרור דורבנבאום – גיטרות, דרור גולן – תופים.