רחוק מהעין, רחוק מהלב, ומה שרואים משם, לא רואים מכאן. קורין אלאל שרה למישהו: "ועכשיו כשנסעת/ בוא תספר מה איתך/ מה פגשת בדרך/ מה גילתה נשמתך/ לא משנה הימלאיה לא משנה גיברלטר/ לא משנה המרחק אם אתה מאושר".
זה נשמע כשיר געגועים/ מכתב אימהי דאגני לתרמילאי הנמצא אי-שם. קורין שרה על הפערים בין התחושות. ברזוליק לא חשש להשתמש המילה "אושר" – למרות היותה ערטילאית, גם תיבל במינוחים מהתחום הדיגיטאלי כדי לבטא את משמעות המרחק – "אלף ג'יגה בינינו ולא עוברת שנייה"
קצב מידטמפו, לחן שמוביל את הטקסט בנינוחות, מלודיה חפה מתחכום, אולי לא משיריה הגדולים, ובכל זאת הקסם קיים בפשטות הזו במנגינה, בקולה הנמוך, בטון הדואג-משתוקק, ביכולת שלה להעביר תחושה גם מתחום הבאנאלי כביכול שנשמעת אמיתית.
