ניהול אומנותי: צדי צרפתי. הפקה מוסיקלית ועיבודים: אבי ליבוביץ'. גיטרות: יונתן אלבלק. הקשה: רוני עיברין. גיטרה בס/ קונטרבס: אור ברקת. קלידים: אורן סלע. תופים: רון אלמוג. תאורה: שי שטרקר. סאונד: יואב שדמה.

מה להגיד על מארינה שלא נאמר. הנקודה היא שעל מארינה יש עוד משהו להגיד. פעם שנייה שאני במופע הזה. פעם שעברה, בהופעה שלה בחולון, לא כתבתי ביקורת. היו אלה הופעות הרצה. פעמים ראשונות מול קהל שמשלם במיטב כספו, זה הקהל שמגיע גם לריטה ולשלמה ארצי. צריך לתת צ'אנס.
והיו לי הערות. היא התרגשה מאוד, קצת נסחפה בקטעי הקישור. פיטפטה ופלירטטה ושפכה יתר-על-המידה עם הקהל. משהו אובר פעלתני. חשבתי לעצמי אז שהיא חייבת לאפק-להתאפק. ומישהו לחש לאוזני, מה אתה רוצה: היא רק בת 20. תן לה להתבגר. נתתי לה חודשיים. ידעתי שבשביל מארינה חודשיים זה יותר משנתיים בתהליך רגיל של התבגרות.
והנה כעבור חודשיים, בהרצליה, מארינה כבר יותר מקצת אחרת, לא שנתיים אבל בטח שנה, יותר ממוקדת, יותר בתוך עצמה וכמעט בלי נונסטופ פטפוטים בלתי נשלטים, ככה שאפשר לחזור להתמקד בזמרת הכי גדולה שצמחה כאן נאמר ב-10 והייתי אומר אפילו 20 השנים האחרונות.
תאמינו לי שאני לא נסחף. יש ריטה, ויש יהודית רביץ, ונורית גלרון ויש חוה וגם ריקי ומהצעירות יותר אפרת גוש ודין דין, אבל מארינה יש אחת, וכבר בגיל הזה יש בה משהו מכל אחת מהנ"ל. כלומר: היכולת הזו לפרוש כנפיים ולנסוק כמעט בכל ז'אנר. מחזמר. שיר ישראלי קלאסי, ג'אז, רוק, אפרו. שנסון. שירים חדשים, קאברים. עם הדיקציה הזו, השליטה בעברית, יכולות האלתור, המעבר לאנגלית ואפילו צרפתית (קטע פרודי), מאינטרפרטציה כבדה (הביצוע הטוב והמרגש ביותר ששמעתי מעודי ל"וידוי" של אלכסנדר פן וסשה ארגוב) לעליצות שובבה, משירים רציניים לשירים מחויכים, מקדמת הבמה לפסנתר.

 לא שזה ערב ללא סיכונים מסחרייים. לא כל השירים שלאגרים מוכרים. וכמעט כל ביצוע – זה לא ביצוע רגיל, לפעמים אפילו אולי מתוחכם מדי עבור הקהל שמגיע נאמר לריטה להיסחף רגשית על להיטיה הגדולים. אצל מארינה זה לא ממש להגיש לקהל את כל הארוחה עם כפית לפה. היא מתוחכמת בדרכה, בגישה הנאראטיבית-אירונית שלה, ביכולת הפרשנות. היא תיאטרלית, אבל בקונטקסט של השיר. היא אינה רצה לפני השיר. וזה מה שמדהים אצל זמרת כל-כך צעירה.

את הורסטיליות הזו ניצלו כל מי שהצטרפו אליה לפרויקט – צדי צרפתי שעל הניהול האומנותי-בימתי, שמאוד אוהב זמרות בעלות יכולות קברטיות. בשבילו מארינה היא חומר נפלא ביד היוצר. הוא נתן לה המון חופש על הבמה. אבי ליבוביץ' שעל המוסיקה – שיצר קולאג' עשיר של עיבודים גם בלי להיעזר בחטיבת נשיפה, אלא בדגש על הקצב והגרוב. והתזמורת – שמעניקה לה מינונים נכונים, לא מאפילה עליה, משתלבת בקברט.

מארינה מקסימיליאן בלומין – קטעי וידאו מהמופע