ונתחיל בפינה לעברית צחה: עידו מוסרי שר "איך אני נראה" – בקמץ כאשר כוונתו ל"איך אני נראה" – בסגול. "נראה" בקמץ זה בכלל גוף שלישי זכר ובעבר. איך הוא נראה אתמול? – אחלה. למוסרי זה הסתדר לחרוז – אז יאללה לשבש.
חיים ומוות ביד הלשון, אבל מה זו שגיאה בעברית מול תמליל שגרתי עד סתמי על ההשפלה בלהיות בנאדם שאינו מוצא חום ואהבה בשלוש בלילה, יענו בפוזה של המיוסר מבדידותו שרובץ בפינת הבר ושולחSMS לכל העולם, ממש כמו קריאת SOS לאהבה וחום, ואפילו האחת שחייכה אליו – כבר תפוסה.
הישועה מגיעה מהמוסיקה, ומי שתשמע את המנגינה והקול תחזיר ככל הנראה ב-SMS שהיא תיכף ומיד מגיעה לספק את המצרך/צורך המבוקש ולחלץ את הנצרך ממצוקתו. הצלילים נעימים, חמים הליווי הפולק אקוסטי והעיבוד חפים מיומרות. משה לוי שעל ההפקה הוא דור הסיקסטיז-סוונטיז, וזה אכן נשמע מיינסטרים סוונטיז נקי, שפוי וסטרייטי. אל סטיוארט מקומי. פעם שנייה – מזמזמים ומצטרפים.
שיתוף הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
תגובה אחת
אכן מוסיקה מצוינת. אין ספק הבחור מוכשר…