שירי לאונרד כהן

אני המעריץ שלך

קולומביה
5/5

1. Who by Fire – The House of Love
2. Hey, That's No Way to Say Goodbye – Ian McCulloch
3. I Can't Forget – Pixies
4. Stories of the Street – That Petrol Emotion
5. Bird on a Wire – The Lilac Time
6. Suzanne – Geoffrey Oryema
7. So Long, Marianne – James
8. Avalanche IV – Jean-Louis Murat
9. Don't Go Home With Your Hard-On – David McComb, Adam Peters
10. First We Take Manhattan – R.E.M.
11. Chelsea Hotel – Lloyd Cole
12. Robert Astor – Tower Of Song
13. Take This Longing – Peter Astor
14. True Love Leaves No Traces – Dead Famous People
15. I'm Your Man – Bill Pritchard
16. Singer Must Die – Fatima Mansions
17. Tower of Song – Nick Cave & the Bad Seeds
18. Hallelujah – John Cale

למי נועד אלבום של קאברים לשירי ליאונרד כהן? הנה תשובה אחת: למי שאינו אוהב את ההגשה של ליאונרד כהן. באמת? יש כאלה? אז ככה: כששומעים אחרים מבצעים את שיריו – אז לפעמים זה קורה – והשיר מקבל חיים מחודשים ונפלאים. מצד שני לא תמיד קולות מעולים מצליחים להגיע לאינטרפרטציה מעולה. ובמקרה של כהן – המשימה עוד יותר קשה. לא הייתי נכנס לאיזה שיר עולה על האוריגינאל. ליאונרד כהן בדרך כלל לא יכול לפספס את המשמעות שהוא ביקש להעניק לשיריו. ואני Fan שלו בזכות הביצועים שלו, אבל אחרי ששמעתי את האוסף הזה, אני אפילו יותר Fan
מה שמרתק באוסף הזה הוא בפשטות – קשת הביצועים המרהיבה, מבחר הקולות והסגנונות. אכזבות? Tower Of Song כפי שניק קייב מבצע – די עיצבן אותי. ההתפרעות הרוקיסטית של קייב פלצנית. מצד אחר – גרסת House Of Love לשיר Who By Fire שפותחת הדיס ק פושרת ואינה מעניקה לשיר פרספקטיבה מיוחדת. REM עושים את First We Take Manhattan בהתרגשות רבה – אם כי גם כאן אין ממש אינטרפרטציה מיוחדת.

 אהבתי את איאן מקולוך Ian McCulloch בגרסתו ל – Hey, That's No Way To Say Goodbye. סוף סוף זמר ששר שיר של כהן דרך תחושתו המלנכולית, מצליח לשדר את עומק העצב שבשיר. גם הפיקסיז מצליחים לתרגם את ליאונרד כהן בסגנונם ב- I Can't Forget. גם ההרכב שנקרא That Petrol Emotion מעניק את טאץ' משלו ל – Stories Of The Street. מרגשת עד סוחפת הגרסה של להקת  James    ל – So Long Marianne. סטפאן דאפי מ- The Lilac Time שוקע בטון נוגה יפהפה בביצוע ל – Bird on a Wire, מעניק לשיר גוון קולי נוגה-מעודן–מלנכולי בסגנון שמזכיר במשהו ימי הפולק הזכורים לטוב מהשישים.
והנה עוד אחד שהעביר צמרור – ג'פרי אוריימה בטון דרמטי ובעיבוד מפתיע ל- Suzanne באפקטים הקונטרסטיים של ההקשה ובמעבר קצר בסיום למוסיקה אפריקנית. לא בטוח שליאונרד כהן דמיין גרסה מלודרמטית לשירו Don't Go Home With Your Hard-On כפי שמגיעה מדיוויד מקומב, יש בזה משהו מחזמרי מלהיב. לויד קול מעניק ל"צ'לסי הוטל" צליל פולק רוק יפה, Dead Famous People הלכו על קאבר נורא פופי, כמעט באבל גאם ל – True Love Leaves No Traces. אהבתי את החספוס והמסתורין של ביל פריצ'ארד ל – I'm Your Man במיוחד העיבוד השנסוני הזה וסולו הסקסופון הנהדר. ועוד שניים שעושים את האוסף הזה חזק במיוחד: פאטימה מנשנס ב – Singer Must Die – טון עמוק שמעביר את הנאראטיב בהזדהות אישית עמוקה, בעיבוד חריג. ואקורד הסיום מיוחד כל כך שאני מעדיף אותו על ליאונרד כהן: ג'ון קייל בליווי פסנתר בלבד שר "הללויה". מפגש נדיר של שני משוררי פופ. אין לי שום ספק שאוסף כזה יכול להביא הרבה Fans לליאונרד כהן.

בתמונות מלמעלה: ג'פרי אוריימה, איאן מקולוך, סטפאן דאפי מ-Lilac Time. ג'ון קייל

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן