רוצים לשיר עם אהוד בנאי בבית כנסת? אין בעיה. בקרוב תשימו דיסק תעצמו עיניים. ותרגישו בית כנסת, או איזושהי תחושת קדושה אחרת. אהוד הגיע לגלריה לורנס ביפו לתת דוגמיות. יש גם סינגל חדש "שלושה דברים" מדיסק חדש שייקרא "שיר חדש".
"שיר חדש", אבל הזמירות הן ישנות. בנאי מסביר כי הוא בסך הכל היה המתווך או בלשונו "הסבל" כדי להביאן מבית הכנסת ובית אבא וסבא אל 2008.
מה קורה כאן ? גם הוא בחוזרים? ואולי באמת אני צריך לבדוק את עצמי, שמא הגיע גם זמני לעבור ממחנה התועים למי שיש להם תשובות. ישבתי מולו בגלריה לורנס, והוא פשוט העביר מרצועה לרצועה מהדיסק החדש והסביר. ואצלו – אין בעיה להשתכנע שזה מגיע ממקומות אמיתיים. ועדיין זה ברוב המקרים נעצר עשרים סנטמיטר ממני.
זה נשמע כמו אהוד בנאי מנסה היום לשמר את הלחנים והטעמים המקוריים עם פירוש אישי משלו. אהוד בחר ברבגוניות – ממש כמו ברפרטואר של בית הכנסת השכונתי שבו הוא מתפלל (שהוא, אגב, סגן הגבאי שלו) – תפילות בנוסחים שונים, תימני, פרסי,אשכנזי. ועוד מקור אחד שמככב בין 15 המזמורים החדשים – זה של ר' שלמה קרליבך, שאהוד זכר לו חסד נעורים מאז ימי הסוונטיז כשהוא היה מחובר לבוב דילן וללד זפלין. גם קרליבך היה שם ברקע.
וכששומעים אותו שר, אז זוהי גם התחברות כנה לצד האנושי -פולקלוריסטי של התרבות היהודית עתיקת היומין הזו. לחנים עממים, תפילות ליל שבת, מחברים אלמוניים, שירים ששרו במשפחה שלו, במיוחד אביו יעקב, לפני קידוש ליל שבת, שירים שהוא זוכר מתקליטי ההופעות החיות שלל רבי שלמה קרליבך מהשישים.
התגלות? אני בטוח שאצל אהוד זה תהליך. אהוד תמיד היה מחובר לאדמה הזו, לשורשיה, לאנשיה. זה אומר – חיבור גם לתרבות הזו שצמחה גם בארצות נכר והגיעה לסימטאות ירושלים.
אין כאן שום דבר "מיסיונרי". אצל בנאי זה לא רק העניין הדתי, אלא הההכרה המחודשת בהוויה האנושית שקיימת מאחורי הזמירות, הארה שהעולם החילוני אינו יכול לתת לו, ויסלחו לו הגיטרות החשמליות.
ואגב, אהוד בנאי הרגיע: לא. הוא לא נוטש אותי החילוני, שזמירות כאלה הן לא בדיוק הקאפ אופ משהו שלו. הוא לא מתנתק מהמגברים הרוקיסטים. הוא גם לא יודע איך החדש הזה ישתרבב להופעות שלו, אבל באפיזודה הזו של חייו – הפולקלור היהודי זורם אצלו כמי מעיין מפכה של מים זכים.
שיר חדש
