באה מאהבה 2008

יהודית רביץ

אמפי הגן הלאומי קיסריה.
4/5

עמית יצחק: גיטרות, אלון פרימן: קלידים, רן שמעוני: תופים: עדי הר צבי: בס. נגנים אורחים: יאיר סלוצקי, עופר פלד, ספי ציזלינג – כלי נשיפה. יעוץ אומנותי: דן תורן. עיצוב במה ותאורה: עור בואנו ("במבי"). סאונד: ערן פרלדיק/חגי בר. אורחים: דני ליטני, יוני רכטר, רע מוכיח.

שירים: סליחות (ללא הלהקה), מישהו, מילה טובה, איזו מין ילדה, חורשות, הירוק, דרך המשי, באהבתנו, לקחת את ידי, בראש אחד (עם דני ליטני), עיר קטנה, שבתות וחגים, הילדה הכי יפה, איילות, צער לך, עטור מצחך (4 השירים האחרונים עם יוני רכטר), וידוי, צא מזה, האיש ההוא, געגוע, סוף לסיפור, בך לא נוגע, שיר ללא שם (ללא להקה) 4 לפנות בוקר, עכשיו הכל בסדר, רחבת הריקודים, באה מאהבה, ארץ טרופית + ריו.

הייתה חגיגה גדולה בסיום. התרגשות של ארץ טרופית יפה, של רביץ שבאה לעשות גוד טיים לקהל. סוף לסיפור של זמרת שהקהל היה יכול לבלות איתה עוד שעה לפחות.
כשמגיעים לקיסריה, יש מודלים. גם הקהל הוא סוג של מודל. רביץ אולי לא לקחה החלטה חד משמעית ומודעת שהיא רוצה להצטרף אל ליגת הקונצנזוס הלאומית של ארצי, פוליקר, ריטה ושלומי שבת. זה לא אומר שהערב הזה לא צירף אותה לליגה הזו. לפי המופע הזה – היא בנבחרת.
זה גם אומר שרביץ לא לקחה סיכון, הלכה על מופע ללא חידושים, מצעד פזמוניה הגדולים, דה בסט אופ דה בסט. רשימת שירים שכולם אוהבים. מתחשבת כמעט בכל תחנה מרכזית בקריירה שלה ובלהיטים הכי אהובים על הקהל. ומי שרוצה הגדרות יכול ללכת על מופע רוק מיינסטרימי (עם אלמנט יפה של צליל נשיפה) כולל האורחים שבאו לחגוג איתה לא רק 20 שנה ל"באה מאהבה", אלא זכרונות מימים יפים – דני ליטני עם "בראש אחד", יוני רכטר – עם "הילדה הי יפה" מ"הכבש ה-16" ו"עטור מצחך" שיודית ביצעה עם אריק איינשטיין. ולא לשכוח: קיסריה זה לא צוותא. להתאים עצמה למודל קיסריה. זה אומר גם "הילדה הכי יפה", "לקחת את ידי", "4 לפנות בוקר"
אז אולי יש בערב הזה מידה של מה שנקרא החנפה לקהל במופע רוק מיינסטרימי. מצד שני: הערב מהוקצע וקולח. רביץ לא מתפשרת על משהו. להיפך זוהי רביץ ממרום בגרותה ובשלותה המקצועית.
ולא לשכוח: קיסריה זה לא צוותא. ואם יודית הלכה על קיסריה היא צריכה להתאים עצמה למודל קיסריה. זה אומר גם "הילדה הכי יפה", "לקחת את ידי", "4 לפנות בוקר".
שמעתי אותה בביצועים טובים יותר ל"וידוי" שהיה טיפה צעקני אבל ב"שבתות וחגים". וב"סוף לסיפור" יודית הייתה סוף הדרך. המגוון עובד לטובתה. ולמעשה, ככה בונים מופע לקיסריה כולל תאורה ועיצוב במה וסאונד נהדרים. ערב של הרבה ריגושים. אז גם אם היא לא מחדשת – זוהי רביץ בשיאה. היא ולא אחרת.
והערה קטנה: אני חושב שהיה מקום להזכיר את שמו של ירון בכר מי שעיבד את "באה מאהבה" לפני 20 שנה.

יהודית רביץ באה מאהבה 2008, וידאו מהמופע בקיסריה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. במשפט אחד: "יהודית רביץ לועגת לזמן" – הופעה שפשוט תשאיר אתכם בפה פעור. יהודית רביץ בשיאה ! הייתי אתמול בהופעה בקיסריה, היה פשוט מדהים ובעיקר מרגש, יהודית עומדת על הבמה ונותנת את כל כולה (28 שירים! ), רוב הקלאסיקות בעיבוד מדהים, היא מגיעה לטונים הגבוהים בדיוק כמו פעם – וזה מה שעוצר נשימה….פשוט אין מילה אחרת. מאחוריה ישנה סוללה של נגנים מוכשרים בטירוף, כל ההופעה לוותה בתפאורה מדהימה שהוסיפה הרבה – בקיצור, יהודית רביץ היא הזמרת האמיתית של המדינה. נשארתי בפה פעור…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות