הצליל השחור של השמונים

מינימל קומפקט.

בחזרה לקולנוע דן ופינגווין
0/5

נוסטלגיקן חסר תקנה כמוני מתגעגע לקולנוע דן כמו גם לפינגווין של שנות השמונים, ופתאום, זה קורה: מינימל קומפקט חוזרת. בהזדמנות זו, אני אפילו מוכן גם להתאהב מחדש ב"סיאם" עם הדר גולדמן בשולץ האיום של כרומוזום ו"היחידה לטיפול נמרץ" לעשות צדק לימים בהם הדאון טאון ת"א לא היה דאון טאון ת"א.
גם ימי מועדון "פינגוווין" הפכו לנוסטלגית קשישי השמונים. אבל עובדה: הקשר בין הרזידנטס, מינימאל קומפקט, הסמיתס, סיאם, באוהאוס, לגנדרי פינק דוטס, נאון ג'אג'מנט, אינשטורצן דהנויבטן, ז'אן קונפליקט וטוקסידון מון תמיד ימשיך לרתק תק יותר מאי-פעם, האלטרנטיבה של כל האלטרנטיבות. רוב החומר טרי כמו הופשר עכשיו מהמקפא. רוק אירופאי, אלקטרו, ניו-ווייב. אוונגרד. להתאהב מחדש בשמונים.
בואו נאמר כמה מילים על מינימאל קומפקט: חזרתי ערב ההופעות של יולי 2008 לאוסף שנקרא Returning Wheel. באירופה לא מאמינים עד היום שמדובר בחבורה ישראלית. אחרי האזנה ל-15 מובחרים אפשר להבין למה. גם להקה המייצרת אירופאיות קודרת, גם אוונגרדית. ללא ספק –הלהקה הכי "גויית" שיצאה מכאן. איך להגדיר את המוסיקה? ניכור דרמטי שמחלחל. פוסט פאנק. פופ אלטרנטיבי. תיאטרון פופ הביזארי-מודרני. "בביליוניאן טאואר", "סטאטיק דאנסינג", "נוט נואינג", "דדיקייטד", "נקסט וואן איז ריל". קברט הרוק המודרני. משהו מג'וי דויז'ן. נגיעות ים-תיכוניות. וגם מלודיה ועיבוד יפהפיים ב"ניו קליר טוויסט". וכדאי מאוד להמתין לאחרונים Disguise,  "כשאלך". בתחילת השמונים אולי למוסיקה הזו לא היה סיכוי בארץ. היום נדמה לי, היא ממש חוזרת בזמן.
קצת ביוגרפיה: גלי הפאנק והניו-ווייב בסוף השבעים, תחילת השמונים הגיעו לכל חור בעולם, גם אלינו. השנה היא 1981. הזמר סמי בירנבאך, הבסיסטית מלכה שפיגל והגיטריסט ברי סחרוף מקימים הרכב פוסט-פאנק שמשלב רוק אירופאי קודר עם אלמנטים ים-תיכוניים. פריצת הגבולות המקומיים ממש התבקשה, והלהקה עברה דירה לאמסטרדם כדי לנסות לזכות בהכרה בינלאומית. מינימאל הוחתמה בלייבל בלגי שנקרא Crammed והוציאה EP ראשון ב-1981. שנה לאחר מכן יצא האלבום השלם הראשון One By One. האוריינטציה ההרפתקנית, הבחירה בסגנון "אירופאי", האופי האוונגרדי משהו של המוסיקה הם שהעניקו לה דימוי של חבורת קאלט. ב-1984 יצא Deadly Weapon, ועורר עניין אצל אמני רוק ייחודיים של ימי הפוסט פאנק כ"טוקסידו מון", קולין ניומן מ-Wire שנישא למלכה שפיגל והפיק את האלבום Raging Souls שיצא ב-1985. אירופה הייתה מיקום מועדף, ארה"ב לא בדיוק המתינה להם למרות שתחנות רדיו מסוימות (המזוהות עם קולג'ים) השמיעו את הלהקה.

הלהקה ניסתה טור בארה"ב ב-1987 במקביל להוצאת The Figure One Cuts. הלהקה התפרקה ב-1988. סחרוף חזר לארץ והתחיל להקליט עם רמי פורטיס, שהצטרף למינימאל כחבר באמצע השמונים. בירנבאך הפך לדי.ג'יי מורפיאוס ואילו שפיגל המשיכה לשתף פעולה עם בעלה ניומן.

Minimal Compact

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות