את המוטיב האינסטרומנטאלי המנוגן בפסנתר הוא "גנב" מעצמו (הפסנתר המלודי שמנגן שי מאסטרו). התאים לו לסולם הזה, למנגינה, לטון הטיפה מלנכולי. שיר אהבה פשוט. לבנאדם הייתה אהבה. והנה – היא כבר לא. האהבה מטעה, מעוורת, גורמת לביטול האישיות העצמית. ואז כשמתפקחים מגיעות גם מסקנות פשוטות: צריך להפסיק לחכות, שהרי במילא העסק כבר כבה, והנה כבר באה אהבה חדשה.

אצל אבישי כהן זה הולך גם בלה-לה-לה-לה. מנגינה תמה. עיבוד נחמד שמשתמש בפלוגלהורן. שיר שמצטרף לאוריינטציה של אבישי ללכת על בסיס נורא פשוט של שירים, שמזכירים לא מעט את דור היוצרים של אנו-באנו, שיר כרמים ובוסתנים עם הטאץ' העכשווי, ללא יומרות, ללא ברק מודרני, קצר, נעים. חמים. לא יותר. אפשר להתאהב באהבה כזו ששייכת לזמן אחר.