בשנים האחרונות, אני פחות ופחות מזהה את מאור כהן. זקן צפת נהיה בין השאר פרנק סינטרה מקומי, וגם רוקר מטאלי, וגם פופר ששר ביטלס ואילנית. הוא פה, הוא שם. ידו בכל סגנון. לא. ביקורת? אם חשוב שיוצר יגבש פרופיל אומנותי של סגנון ואמירה, אז יש כאן ביקורת. אבל אם נאמר, מקבלים את מאור כהן כפי שהוא, אז יש משהו יפה ברבגוניות הזו. אולי  האיש רוצה לבדר את עצמו, משתעמם במקום אחד. מתבדר במקום אחר. אז תנו לו לשיר כאוות נפשו.

לעצם העניין:  והנה השיר הזה במקצב קאריביאני, לוקח לאיזה אי טרופיקאלי שטוף שמש. שיר קייצי שבו מנסה מאור נגיעות מחויכות בנושאים שברומו של עולם כמו שלום ומלחמה ("ניצחון הוא עוד מלחמה"), כשהמסר הוא עזבו אותי מזיוני שכל – תנו דקה אחד לשמוח, אחת לשכוח מהכל. הטקסט לא עשה לי משהו. שיר מרקיד שמזכיר בקטע אחד את "כוורת" כשהתזמור  מנסה לסחוב לכיוונים פולקלוריים עליזים, אפילו לכיוון הבלקני. משתמשים, ממשיכים הלאה.