הסולם הזה שהכי מתאים לשירה שלה – סולם של העצבות הטעונה, טון קודר כמו מתחנן לעזרה. הצירוף זך-וירצברג הוליד משהו תפור למידותיה. השיר מדבר על מצב של חוסר ישע. התחושה מתחברת למראה העין. הכוכב שרץ לו, והירח נעלם והקור. הדובר בשירתה של גלרון מקונן "עייפתי הלילה" … והוא מבקש "היי לי אשת סוד". מחפש מפלט, מפנטז על דמות שאפילו אינו יודע את שמה – "אהובה זרועת כוכבים" – כי לו אין כוכבים אחרים. מנסה כוחו עוד בכתיבת שירים, אבל גם זה לא מה שהיה. גם כאן לא נמצאת הישועה. 

זך תר אחרי כוכב נסתר שהוא עוד לא פגש, יען כי התעייף מהכל. הלחן המינורי של וירצברג לוקח את השיר אל מחוזות הריגוש הגואה. וכמו שנורית שרה את זה – השיר מתמלא בעוצמות שאינן קיימות בו.  עומק העצבות, שברון הלב. את זה מקבלים מהלחן המקסים וירצברג, מהטון של נורית. העיבוד מעצים את הדרמה, וכמו שהשיר מתחיל אינטימי הוא מסתיים אינטימי. כמה שזוהי נורית גלרון, הישנה והטובה.