מה עוד שרים ככה היום? ולמה כל זמר חייב לחגוג לישראל יום הולדת? אתם יכולים להפוך את סדר השאלות. הדיסק מתחיל עם קולות של הכרזת המדינה (האו"ם, בן גוריון) שזו חנופה מעצבנת, אבל נעזוב את הטריק הפטריוטי הזה.  יש בעיות קשות יותר. כל המסכת הזו שפישר בחר – מגיעה ממקומות של – אני דודו פישר מוכר בתפוצות כזמר – חזן לא יכול שלא להביא אותה בשירי ארץ ישראל, כי רק אני עם הדימוי חצי יהודי עולמי וחצי ישראלי יכול למכור את סחורת הנכסי ברזל הזו.
מגיעה מחרוזת הורה ושירים "על כל אלה", "עוף גוזל" ועד "אין לי ארץ אחרת", "לו יהי" ובדיסק השני "ירושלים של זהב" ועד "אני ואתה", מחרוזת קרליבך, מחרוזת … שירי ניצחון. זו אינה בעיה של המה אלא של האיך. שורה ראשונה ותחתונה ואמצעית: מה-זה ה ש ת ע מ מ ת י.

 דוד פישר הגדול שר את המקבץ כאילו קיבל פרויקט ללוות טיול של קבוצת תיירים יהודים מארה"ב לכותל המערבי ולהשמיע להם בין סיפור לסיפור שירי ארצישראל. מחויך, קליל, סתמי. בלי כלום. בלי ערך מוסף אישי. כשאני שומע את פישר שר "עוד לא אהבתי די" בא לי לחפש את האוסף הקרוב ביותר של יהורם גאון. ואני כבר לא מדבר על "עוף גוזל" ו"אני ואתה" (אריק תציל אותנו) או על "אין לי ארץ אחרת" ברגאיי קליל (קורין אלאל – תמנעי מהקשבה, הרס לך את השיר) ו"שלום לך ארץ נהדרת" בניחוח קאונטרי (יהורם גאון, איפה אתה מופיע. אני מגיע) אפילו מחרוזת קרליבך נשמעת לי ממותקת ושטוחה.זה קרליבך לייט מאוד. אז ככה: הפרויקט הבא זה לקחת קופסת היידיש החדשה שדודו פישר הוציא. אולי היא תושיע. אבל זה כמעט שהוציא החשק.