אני אוהב את הבלוז של מור, הגיטריסט האירי הוירטואוזי. הוא עושה בלוז לבן פתוח מאוד, שמתובל במוטיבים מתקופת ההבי מטאל שלו, קלישאות נהדרות בנגינת החשמלית, וכזמר יש בטונים שלו טונות של נשמה. מקבלים 40 בלוזים כולל הלהיטים הגדולים, כמו "סטיל גוט דה בלוז", "ניד יור לאב סו באד", "מידנייט בלוז", ויש אורחים שהם אגדות בלוז כאלברט קינג, ביבי קינג, אלברט קולינס. ריגוש בדיסק הראשון: PARISIENNE WALKWAYS 93, סלואו מחץ מהקלטה חיה בסולו גיטרה מהמם. באמת בלוז עם כול דבר.
