בימים שהפוליטיקאים אינם עונים גם אחרי שהשארת הודעה במשיבון, מחפשים ישועה אצל בעלי רייטינג זהה לפוליטיקאים, סליחה על הביטוי. נהוג לחשוב שכל הצהרה של זמר, שאינה מתחום היצירה שלו – היא מהסוג הפוליטי. זמרים וזמרות רבים אכן ממשיכים לעסוק בעניינים שלהם, אהבות, דאגות אישיות, חרדות. בוב דילן מקומי אולי לא צמח כאן, אבל שלום חנוך ביטא לא פעם תובנות שיכולתי להזדהות איתן, גם להאמין לכוונה שבלב, גם בלי לנפנף בדגלים של "זמר מחאה". אביב גפן לעומתו, לעיתים התאהב יתר-על-המידה במיתוס הזה של "זמר מחאה", ניסה להיות כזה. אבל העובדה שהוא אינו עובר לסדר היום על נושאים שנמצאים בסדר היום – גם היא מעניקה לו יתרון מול יוצרים אחרים.
עכשיו הוא מוציא שיר חדש, "הילד של כולנו", העוסק בשבוי גלעד שליט וגם מסביר מה הניעו לכך: "כבר עברו יותר משנתיים שגלעד נחטף ומי יודע מאחורי כמה דלתות הוא עכשיו יושב מבוהל. הוא לא רחוק מאיתנו, ותפקידם של אלה אשר שלחו אותו הוא גם להחזיר אותו לביתו. חובתנו לעשות הכול כדי להשפיע על הדרג המדיני שייקח החלטה אמיצה. אני מבקש מכל אחד שמקבל את מכתב זה לפעול למען שחרורו של גלעד. כתבתי את השיר הזה למען משפחתו וחבריו של גלעד ואני תורם את כל הכנסות השיר למאבק על השבתו. חובתנו היא לגלות אנושיות בשעה קשה זו ולהחזיר אותו הביתה" כך אומר אביב, ואנחנו מצטרפים, כי יש תחושה שלאחרונה אין כאן מי שעונה, ראש ממשלה שעסוק בהישרדות, שרים שעסוקים בעתיד שלהם, ושהאזרח ימתין. לא בשבילו באנו לכאן, מה שגם מותיר בתחושת ריקנות, שאומרת – אותי לא יראו בבחירות הבאות, פשוט מפני שאין לי את מי לשלוח להנהיג אותי.

אביב גפן הוא בשביל הפוליטיקאים גימיק שהם בטח ירצו אותו לצילום משותף למען הקמפיין הבא שלהם. אז שישיר, ושיזהר מפוליטיקה. ואם השיר הזה מחיש ביום את החזרתו של גלעד – אז כבר היה שווה.